"המגבלה היא חלק ממני, אבל היא לא מגדירה אותי": הרצאה מיוחדת ברעננה

איך יוצרים מערכת חינוך שרואה קודם כל את האדם ורק אחר כך את המוגבלות? הצוות החינוכי של ישיבת בני עקיבא רעננה השתתף אתמול (ראשון) בהרצאתו של יהונתן גודיס, "מִגְבָּלוֹת ללא גבולות", שהתקיימה מטעם עמותת נגישות ישראל ועסקה בהתמודדות, בהגשמת מטרות ובחשיבותה של חברה מכילה ונגישה.

גודיס, בן 25 מראש העין, נולד עם שיתוק מוחין (CP), אך לאורך השנים בחר שלא לאפשר למגבלה להכתיב את מסלול חייו. הוא התנדב לצה"ל ושירת בחיל הים בתפקיד משמעותי, הוא בעל תואר B.Ed בחינוך בלתי פורמלי מהמכללה האקדמית בית ברל, וכיום הוא מורה לאזרחות בתיכון קריית חינוך עתיד כפרי, מרצה, מנטור ומנחה קבוצות.

במהלך המפגש ברעננה שיתף גודיס את אנשי הצוות בסיפור חייו ובדרך שעבר כאדם עם מוגבלות. הוא דיבר על האתגרים וההתמודדות היומיומית, אך גם על הבחירות שאפשרו לו, לדבריו, לפרוץ גבולות ולהגשים מטרות אישיות ומקצועיות.

"המגבלה היא חלק ממני, אבל היא לא מגדירה אותי", אמר גודיס. "לאורך הדרך למדתי שהשאלה היא לא רק מה אני לא יכול לעשות, אלא מה אני כן יכול לעשות ואיך אני יכול להגיע לשם".

חלק מרכזי בהרצאה הוקדש למקומה של מערכת החינוך ביצירת חברה מכילה יותר. גודיס ביקש להרחיב את המושג "נגישות" מעבר להתאמות הפיזיות המוכרות ולהפנות את תשומת הלב גם לחסמים חברתיים, רגשיים ותודעתיים שאיתם מתמודדים אנשים עם מוגבלות. "נגישות מתחילה הרבה לפני הרמפה והמעלית. היא מתחילה ביחס שלנו לאדם", אמר. "מערכת החינוך יכולה להיות המקום שבו תלמיד לומד לראות קודם כל את האדם ולא את המוגבלות".

במהלך המפגש התקיים שיח פתוח בין גודיס לבין אנשי הצוות החינוכי של הישיבה. המשתתפים העלו שאלות ושיתפו במחשבות, תוך בחינה של הדרכים שבהן ניתן לקדם שילוב, שוויון והזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, הן בתוך מערכת החינוך והן מחוצה לה.

באמצעות הרצאתו "מִגְבָּלוֹת ללא גבולות" מבקש גודיס להשתמש בסיפורו האישי כדי להעביר מסרים של אמונה, התמדה והתמודדות עם חסמים – ובעיקר לשנות את האופן שבו החברה מתייחסת לאנשים עם מוגבלות. "המטרה שלי היא לא שירחמו עליי, אלא שיכירו אותי, יאמינו בי ויבינו שמוגבלות לא צריכה להיות תקרת הזכוכית של אף אדם", סיכם גודיס.

המפגש בישיבת בני עקיבא רעננה התקיים כחלק מהפעילות להעלאת המודעות לנגישות, לשוויון ולשילוב אנשים עם מוגבלות בחברה, ומתוך תפיסה שלפיה חברה מכילה אינה מתחילה רק בהתאמות פיזיות, אלא גם, ואולי בעיקר, בשינוי עמדות ותפיסות.