אף אחד לא חשב שכך יתפתח טיפולי פיזיותרפי: אישה בשבוע ה-33 להריונה, הגיעה עם אמה ובתה בת ה-5 לטיפול פיזיותרפי במרפאת כללית שועלי ברעננה. במהלך הטיפול התקבלה ההתרעה לפני אזעקה מתקרבת, והאישה, יחד עם שאר הנוכחים במרפאה, נכנסה לממ"ד. כשהגיעה לממ"ד המרפאתי, החלה לחוש בצירים צפופים. אמבולנס פינה אותה לבית החולים, שם היא מתאוששת ותמתין עוד כמה שבועות עד ללידה במועדה.
זה קרה ביום שני בבוקר. במהלך הטיפול הפיזיותרפי של האישה, נשמעה התרעה מקדימה לאזעקה. כל הנוכחים – מטופלים, אנשי צוות והאישה עם משפחתה – ירדו מיד לממ"ד המרפאה. כעבור כ־20 דקות, כשהאישה ישבה במרחב המוגן, היא פנתה לצוות ואמרה שהיא חשה ברע. "היא אמרה לי 'אני מרגישה צירים'", מספרת אוקסנה וולפנזון, מנהלת האחיות במרפאה. "חשבנו שזה רגעי, הגשנו לה מים, ניסינו להרגיע – אבל מהר מאוד הבנו שזה אמיתי. היא כבר לא הצליחה לקום, והצירים הלכו והתחזקו".
האחות במרפאה החלה למדוד את המרווחים בין הצירים – שהתקרבו לציר כל שתי דקות. ד"ר צח ולנסי, מנהל המרפאה, הגיע גם הוא ויחד איתו התייצבה גם יעל קרופך, מנהלת מכון הפיזיותרפיה. "בזמן שהאמא שלה מנסה לשדר רוגע, והילדה הקטנה מסתכלת עלינו בעיניים דואגות – כולנו הפכנו ברגע אחד לצוות חירום אחד", מספרת אוקסנה. "אני בכלל לא מיילדת – אבל אם היה צורך, ברור שהייתי עושה כל מה שצריך". לצד אלה, במהלך השהות בממ"ד, תרגלה הפיזיותרפיסטית לרצפת האגן נעה ביטון עם המטופלת טכניקות להרגעה ונשימות עמוקות.
לשמחת כולם, מיילדת מצוות מד"א הגיעה תוך דקות ספורות, זיהתה את הדחיפות ופינתה את האישה במהירות לבית החולים מאיר. אז איך זה הסתיים? האישה פונתה למחלקת מיון נשים, וממשיכה להיות במעקב. נכון לעכשיו היא עדיין לא ילדה.
"כולנו נשמנו לרווחה", מסכמת אוקסנה. "זה היה רגע של לחץ, אבל גם של אנושיות, תושייה ושיתוף פעולה אמיתי. זה מה שהחזיק אותנו – הלב. אנחנו מאחלים לה לידה טובה, בטוחה ובמועד – ונשמח לראות את הרך הנולד ולספר לו יום אחד מה קרה פה, רגע לפני שהוא הגיע לעולם".
משמאל: ד"ר צח ולנסי, אוקסנה וולפנזון, מנהלת מכון הפיזיותרפיה יעל קרופך, ונעה ביטון, פיזיוטרפיסטית רצפת האגן
תגובות