שליחות תחת אש: ד"ר ארז ליבל, מנהל מחוז שרון שומרון בכללית, על הימים הקשים, המחויבות למטופלים והתקווה ליום שאחרי

כשהטיל הראשון מאיראן פגע בישראל וגרם להרס ולהרוגים, תחילה בטמרה ואז בבת-ים, ד"ר ארז ליבל, מנהל מחוז שרון שומרון בכללית, כבר הבין שגם הפעם יהיו מפונים מבתיהם, והם יגיעו למלונות באזור של המחוז המשתרע בין רמת השרון לפורדיס. בהתראה קצרה, נפתח חמ"ל ייעודי למפונים, שהיה מוכן עם צוותים רפואיים ומינהליים, צוותי אחזקה, לוגיסטיקה ומיחשוב שעבדו סביב השעון כדי לסייע, לעטוף ולהקל על ההתמודדות עם הפחד, הטראומה והצורך של המפונים להתחיל בחיים חדשים.

ד"ר ליבל וכל אנשי המחוז כבר למודי ניסיון וידע מהטבח הנוראי של ה-7 באוקטובר, אז נקלטו במלונות שבאזור אלפי מפונים מהתופת, והכללית חיבקה אותם אל חיקה. במלונות רבים במחוז נפתחו אז מרפאות מפונים, כדי לעמוד בשטף הפניות ולתת חיבוק חם ושרות מיטבי לכולם. "כל עובדי המחוז, כמו גם כל עובדי הכללית בארץ, היו מגויסים למשימה הזו מתוך תחושת שליחות ושותפות גורל, וכמובן גם הרצון לעזור", מציין ד"ר ליבל, "וכשהחלו החטופים לשוב, טיפלנו באהבה גדולה בשבים ובמשפחותיהם, ואנחנו מייחלים לכך ששאר החטופים ישובו במהרה".

"מסירות, שליחות והירתמות למשימה"

כבר חמש שנים שד"ר ליבל מנהל את המחוז, השני בגודלו מבין מחוזות כללית, וכמעט ולא היו בזמן הזה ימי שיגרה. "הייתה קורונה, ואז 7 באוקטובר, והמלחמה שלמעשה עדיין נמשכת ועכשיו המלחמה עם איראן, ובכל הזמן הזה, העובדים שלנו לא מפסיקים להיות עבור מטופלינו ולו לרגע", הוא אומר בהערכה רבה. "זה לא פשוט להיות כל הזמן בסוג של כוננות, אנחנו צריכים המשיך להפעיל את המרפאות על כל השירותים הרבים שהן נותנות עבור מבוטחינו, וגם עבור המפונים שמצטרפים. העובדים הפגינו בכל התקופה הזו גמישות יוצאת דופן, מסירות והירתמות למשימה, מתוך מחויבות עצומה. מבחינתם, הם לא הולכים 'רק לעבודה', בעיניהם זו שליחות".

כשהחלו להגיע ראשוני המפונים למחוז, צוותי כללית היו שם מיידית. "ראינו אנשים בכאוס, אנשים שלפני רגע היו בבית שלהם, ופתאום הוא איננו", מספר ד"ר ליבל. "זו תחושה של חוסר אונים. כל העובדים נרתמו מיד למשימה. וזה לא פשוט, כי בד בבד, אנחנו צריכים להמשיך לתת שירות גם למבוטחי המחוז, תחת אש, ותחת הנחיות מחמירות של פקע"ר כדי לשמור על ביטחונם האישי, הן של המטופלים והן של העובדים. גם את האתגר הזה צלחנו בהצלחה רבה", הוא מספר בגאווה לא מוסתרת.

ולא בכדי. "ההתנדבות של העובדים שלא הפסידו אפילו יום אחד, והקפידו להגיע לעבודה במסירות גדולה תחת אזעקות ומטחי הטילים, מעוררת הערצה. עובדי המחוז וכללית בכלל, ביקשו להתנדב בכל דרך אפשרית, והיו עבור המפונים סביב השעון. רבים מהם כתבו שזו זכות עבורם להיות שם, כשהזכות היא כולה שלנו, שיש לנו עובדים כאלה", אומר ד"ר ליבל. "בד בד פתחנו שמרטפיות עבור ילדי העובדים שאפשרו להוריהם לעבוד בראש שקט. למעלה ממאה ילדים השתתפו בהן, ונהנו מארוחות נהדרות שנשלחו מדי יום מהמרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין".

נפילה בשטח פתוח בהרצליה, צילום דוברות העירייה

חשוב לציין שעובדי המחוז נותנים שירות גם ל-300 מטופלים שהיחידה להמשך טיפול קיבלה מבתי החולים במסגרת צמצום כוח האדם ונתנה מענה, מחלופה לאשפוז ועד טיפול שקומי והוספיס. "עובדי היחידה הגיעו לכל אחד מהם בכל מצב, גם תחת אזעקות בלתי פוסקות. כל זה חלק משיתוף הפעולה של המחוז עם בתי החולים, באמצעות אחיות הקשר של המחוז, שדאגו לקשר ואפשרו מעבר חלק מבית החולים ליחידה שנותנת מענה כולל ל-750 מטופלים כחלופה לאשפוז. המספרים מרשימים", אומר ד"ר ליבל, "זה שווה ערך לכמות מאושפזים בבית חולים".

הוא מציין כי כללית ספגה במערכה הזו עם איראן מכה קשה, כשהמרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע נפגע מפגיעה ישירה. "זה אחד ממרכזי העל הגדולים של כללית, בעיקר באזור הדרום, וזו פגיעה לא פשוטה, אבל אני בטוח שנצליח להתאושש ולקום חזקים יותר וטובים יותר", אומר ד"ר ליבל.

רופאים ועובדים בכירים שנתקעו בחו"ל חיפשו כל דרך לשוב ארצה

אבל הדרך להישגים המרשימים הללו לא הייתה פשוטה, בעיקר כשרבים מבין העובדים היו בחו"ל כשהמלחמה פרצה. "היו רופאים לא מעטים, ובכירים במטה שלי, כולל העוזרת האישית שלי, שלא הצליחו לחזור לארץ, ולמרות כל זאת המשיכו לעבוד מרחוק, ובינתיים ניסו בכל דרך לחזור, זה מדבר בעד עצמו", הוא אומר. "שני רופאים הצליחו לחזור לארץ דרך עמאן, ושעה אחר כך כבר התייצבו במרפאה כדי לטפל באנשים. זה מהלך כל כך משמעותי שאני פשוט נפעם בכל פעם מחדש".

במהלך ימי המלחמה הגיעו ד"ר ליבל וכל הצוותים לכל מרפאה ולכל מלון, כדי לחזק ולתמוך בעובדים. "זו חובתנו ומחויבותנו להיות אחד עבור השני, גם הצוותים שלנו משלמים מחיר רגשי ונפשי, והתמיכה ההדדית מחזקת אותם, ובעצם את כולנו".

הוא אומר כי ללא ספק מדובר באירוע אחר, גם מבחינת ההיקפים וגם מבחינת הצרכים של המפונים. "הם זקוקים למענה רגשי רב. מערך בריאות הנפש שלנו עשה לילות כימים במהלך המלחמה, כדי לתת מענה לכל המבקשים. אני בטוח שאנחנו מצליחים לאפשר להם לנשום קצת יותר טוב בכל יום".

אמנם הפסקת האש השברירית רק נכנסה לתוקפה ויש לנו עוד דרך לעבור, אבל ד"ר ליבל אופטימי. "אנחנו חווים ימים קשים, ורק יום לאחר הפסקת האש, שמענו בכאב עצום על נפילתם של שבעה חיילים בעזה. ללא ספק נכונו לנו עוד אתגרים רבים, אבל אנחנו נמצאים בימים של מחוברות ואחדות. רק ביחד נוכל לכל האתגרים, אני גאה בכל עובדי ועובדות המחוז ומודה להם על הכל. אני מייחל לשובם של החטופים ומאחל החלמה לפצועים ואנחנו בכללית נמשיך לעשות הכל למען מטופלינו, זו חובתנו והשליחות שלנו".