כשפגשנו את יעקב, בן 82, הוא לא היה אחרי אשפוז, לא נפל ולא נזקק לשיקום. הוא חי בביתו, היה עצמאי ברוב פעולות היומיום והקפיד לצאת מדי בוקר לקנות עיתון. לכאורה, לא הייתה כל סיבה להתערב.
אלא שדווקא כאן מתחילה רפואה גריאטרית מונעת: לא כשהאדם כבר נפגע ואיבד חלק מעצמאותו, אלא כשהוא עדיין מתפקד ואפשר לעזור לו להמשיך לעשות זאת לאורך זמן.
המטרה אינה רק להוסיף שנים לחיים, אלא להאריך ככל האפשר את התקופה שבה האדם חי בבריאות, בתנועה, בקשר עם סביבתו ובתחושת משמעות. התפיסה הזו מתחברת לעקרונות המוכרים מחקר אריכות הימים וגם למושג היפני איקיגאי – בתרגום חופשי, הסיבה שבגללה כדאי לקום בבוקר.
אצל יעקב, כפי שהתברר בהמשך, לסיבה הזו הייתה משמעות גדולה הרבה יותר מכפי שניתן היה לראות בבדיקה רפואית רגילה.
לא מחכים לנפילה הראשונה
בביקור בביתו של יעקב לא חיפשנו רק מחלות. ביקשנו להבין איך נראים החיים שלו: כמה הוא הולך, מה הוא אוכל, איך הוא ישן, עם מי הוא נפגש, אילו תרופות הוא נוטל – ומה גורם לו לצאת מהמיטה בבוקר.
התברר שבשנה האחרונה הוא הולך פחות. מאז שחברו הקרוב עבר לעיר אחרת, ההליכות המשותפות פסקו. יעקב עדיין תפקד באופן עצמאי, אבל השרירים נחלשו, שיווי המשקל היה פחות יציב והוא החל להימנע מעלייה במדרגות.
אלה בדיוק השינויים שכדאי לזהות לפני הנפילה הראשונה, ולפני שהחשש מתנועה מתחיל לצמצם את החיים.
במקום להמתין לפציעה שתצריך שיקום, נבנתה עבורו תכנית לחיזוק השרירים, לשיפור שיווי המשקל ולחזרה הדרגתית להליכה. אבל השינוי המשמעותי היה באופן שבו התנועה שולבה בחייו: לא כ"מטלה רפואית", אלא כחלק מהיום.
יעקב חזר ללכת למכולת, החל לעלות במדרגות במקום לבחור תמיד במעלית והצטרף לקבוצת הליכה שכונתית. התנועה חזרה להיות חלק מהחיים עצמם.
ד"ר רועי וורונה, כללית מחוז שרון שומרון
הבית יכול לשמור על העצמאות
גם בביתו של יעקב לא חיכו לתאונה. נבדקו התאורה והמעברים, חדר הרחצה, גובה המיטה, מיקום התרופות והגישה לחפצים שבהם הוא משתמש מדי יום. שטיח קטן שעלול היה לגרום למעידה הוסר, הותקן מאחז במקלחת ותאורת הלילה שופרה.
התאמת הבית אינה עדות לחולשה, והיא אינה צריכה להתחיל רק לאחר פציעה. היא חלק מתכנון נכון של הזדקנות בבית.
המטרה גם אינה להפוך את הבית לסביבה רפואית. להפך: בית מותאם הוא בית שמאפשר לאדם להמשיך לעשות בעצמו. כשהמטבח נגיש, המעברים בטוחים והחפצים הנחוצים נמצאים בהישג יד, קל יותר להמשיך לבשל, להתלבש, להתקלח ולהתנהל באופן עצמאי.
לפעמים שינוי קטן בסביבה הוא בדיוק מה שמונע שינוי גדול בחיים.
רפואה שמתחילה לפני המשבר
הערכה גריאטרית מונעת אינה מסתפקת ברשימת המחלות. היא בוחנת את האדם כמכלול – את מצבו הרפואי והתפקודי, אבל גם את הזיכרון, מצב הרוח, התזונה, השינה והסביבה שבה הוא חי.
אצל יעקב נבדקו בין היתר הראייה והשמיעה, מצב השיניים, איכות השינה, הזיכרון, מצב הרוח ורשימת התרופות. התברר שאחת התרופות עלולה לגרום אצלו לירידה בלחץ הדם בעמידה, מצב שעלול להוביל לסחרחורת ולנפילה. הטיפול הותאם עוד לפני שנגרם נזק.
גם התזונה קיבלה מקום משמעותי. בגיל המבוגר חשוב במיוחד לשמור על תזונה מספקת ועל מסת השריר. ירידה בלתי מכוונת במשקל אינה בהכרח בשורה טובה: לעיתים היא עלולה להעיד על אובדן שריר ולהגביר חולשה וסיכון לנפילות.
לצד אלה נכללים במעטפת המונעת גם מעקב אחר מחלות כרוניות, חיסונים, מניעת זיהומים וזיהוי מוקדם של שינויים בזיכרון או במצב הרוח. ככל שהשינוי מזוהה מוקדם יותר, כך גדלה האפשרות להתערב לפני שהוא הופך למשבר.
האיקיגאי של יעקב
אבל אחד הדברים החשובים ביותר שהתגלו לא הופיע בשום בדיקת דם.
במשך שנים יעקב היה אחראי על חלק מארוחת שישי המשפחתית. הוא גם היה זה שסיפר לנכדים את סיפורי המשפחה. עם השנים, ומתוך רצון טוב להקל עליו, בני המשפחה התחילו לעשות יותר ויותר דברים במקומו.
בלי שהתכוונו לכך, הם לא רק חסכו ממנו מאמץ. הם גם צמצמו חלק מהתפקיד שהיה לו במשפחה.
כאן נכנס האיקיגאי לתמונה. לא מדובר בהכרח בייעוד גדול או במשימת חיים דרמטית. לפעמים המשמעות נמצאת דווקא בדברים הקטנים: להכין מנה לארוחת שישי, לעזור לנכד, לטפל בגינה, לפגוש חבר או לדעת שמישהו מחכה לטלפון שלך.
יחד עם משפחתו הוחלט להחזיר ליעקב תפקידים שמתאימים ליכולותיו. הוא חזר להכין מנה אחת לארוחת שישי, התקשר לנכדים במהלך השבוע ועזר לאחד מהם בפרויקט על שורשי המשפחה.
אלה פעולות שקשה למדוד במספרים, אבל הן מחזירות לחיים משהו חשוב מאוד: תחושת תפקיד, שייכות ומשמעות.
רוצים להישאר מעודכנים?
לעזור – בלי לקחת את החיים לידיים שלנו
גם למשפחה יש תפקיד מרכזי בשמירה על העצמאות, אבל תמיכה אינה צריכה להפוך לניהול חייו של האדם המבוגר.
בני משפחתו של יעקב למדו לשאול לא רק "מה מסוכן לו?", אלא גם "מה חשוב לו?". הם חילקו ביניהם משימות – ליווי לבדיקות, עזרה בעניינים כספיים ושיחות במהלך השבוע – ובמקביל הקפידו להשאיר בידיו את ההחלטות ואת הפעולות שהוא עדיין מסוגל לבצע בעצמו.
זהו איזון עדין: להיות שם כשצריך, בלי למהר לעשות במקומו את מה שהוא יכול ורוצה לעשות בעצמו.
ובחג הזה – שוב בראש השולחן
שמירה על עצמאותו של אדם מבוגר אינה מתחילה לאחר נפילה, אשפוז או אובדן תפקוד. היא מתחילה הרבה קודם: בתנועה, בתזונה, בבית בטוח, בקשרים חברתיים, במעקב רפואי ובהמשך קיומם של תפקידים שמעניקים לחיים משמעות.
יעקב אינו מחכה שמישהו ישקם אותו. הוא הולך, נפגש, מבשל, משתתף בחיי המשפחה ומקבל תמיכה מקצועית עוד לפני שמופיע משבר.
בחג הקרוב הוא שוב יישב בראש השולחן. לא מפני שהצליח להתאושש מנפילה – אלא מפני שהמטרה הייתה לעזור לו לא להגיע אליה מלכתחילה.
ואולי זה האיקיגאי שכדאי לקחת איתנו לשנה החדשה: לא רק לשאול כמה שנים נחיה, אלא מה יעזור לנו להמשיך לקום בבוקר, לחיות אותן בדרך שלנו ולהישאר חלק פעיל ומשמעותי בעולם שסביבנו.
הכותב הוא הגריאטר המחוזי, מחוז שרון שומרון, כללית
תגובות