רבקה פפו, בת 87, מירושלים
מצב משפחתי: אלמנה, אמא לבת ולבן, סבתא לחמישה נכדים ולשישה נינים.
הסיפור שלי: "נולדתי בעיר סרייבו שביוגוסלביה. כשהתחילה המלחמה, הגרמנים לקחו את אבא שלי בלילה למחנה ריכוז בעיר זאגרב שבקרואטיה והם היו שם אכזריים מאוד. אבי נלקח למחנה ״יאסנובאץ״ שזה המחנה הכי נוראי שיכול להיות. הוא נהרג במחנה. הייתי ילדה בת שש והיה לי טיפוס עם 40 מעלות חום. שלחו אותי ואת אמא שלי לבית חולים של פרטיזנים בתוך היער. הלכנו בשלג, בלי נעליים, היה לנו מאוד קר כי היינו יחפות. לישראל הגענו בשנת 1948 ולא היה לנו קל בארץ, אבל הסתדרנו".
מה היית רוצה שיהיה?
"אני רוצה שיהיה לנו שלום ושיהיה טוב לנכדים ולכולם. כאשר הגענו לארץ בעלי היה ביחידה קרבית, אחר כך הבן והבת שלי גם היו בצבא ובהמשך הנכדים. אז כל פעם אומרים ״יהיה שלום, יהיה שלום״, אני מקווה שהנינים שלי יזכו לשלום".
