חנה בית הלחמי צילום עזרא לוי ואלי אליהו
חנה בית הלחמי צילום עזרא לוי ואלי אליהו

"עוד לא ראיתם/ן כלום, זו רק ההתחלה". טורים מיוחדים של חנה בית הלחמי ואלי אליהו

יום אחרי המחאה הארצית הגדולה נגד אלימות כלפי נשים, כותב אלי אליהו על האישה שסבלה בשקט, וחנה בית הלחמי עם מסר לאלו שלא אהבו את שביתת הנשים

5.12.18 15:52

סדר חברתי חדש/ חנה בית הלחמי

לכל מי שלא אוהבים/ות את שביתת הנשים או התאגדותן: עוד לא ראיתם/ן כלום – זוהי רק ההתחלה

חנה בית הלחמי

חנה בית הלחמי

את בוקרו של יום השביתה הגדולה של הנשים העברתי בהדרכה במשרד ממשלתי בצפון הארץ. באופן טבעי, נסבה השיחה על היום החשוב הזה, שהוא נקודת ציון משמעותית ביותר ביכולת ההתאגדות של נשים לכלל תנועה משפיעה, תנועה עם כוח. כעצמאית, לא היתה משמעות ממשית לכך שאשבות ביום ההוא, והיתה לעומת זאת משמעות עצומה למינוף עבודתי להעמקת השיח והעמקת ההסברה בנושא יחסי הכוחות בין נשים לגברים בחברה הישראלית ובכלל. אז כחיילת נאמנה ו-ותיקה בצבא השוויון המגדרי, זה בדיוק מה שעשיתי. אני שבה אליכם/ן, כאן/ כדי להמיר את אותה שיחה לפורמט המקובל של נכון / לא נכון. קבלו כמה היגדים שעלו בשיחה, ואת משמעותם:
ההיגד: זו התאגדות חסרת תקדים
התשובה: נכון ולא נכון. מדובר בתהליך. בישראל, היו מעט מאוד התאגדויות סולידריות רחבות בקנה מידה עצום כזה, אולם כבר ב-1975 התקיימה שביתת הנשים הגדולה הראשונה המתועדת בהיסטוריה הפמיניסטית, של נשות איסלנד, שהשבתת עבודות הבית הניבה להן מהר מאוד את אישור הממשלה לחופשת לידה. מה שממשלת איסלנד הבינה אז, הוא ששעות העבודה הבלתי משולמות של נשים בבית ובמתן שירותים ללא תמורה, מחזיקה בעצם את הכלכלה, שלא תשרוד הרבה בלעדיה. זוהי המסקנה שעל כולנו לזכור ולהזכיר: ניצול ודיכוי נשים, משמעותו סוג של עבדות שקופה, שמעניקה לכלכלה הלאומית את כל התשתיות שהיא זקוקה להן, של ניהול התאים המשפחתיים, על מנת לאפשר לגברים את הפניות והזמן להניב תוצר לאומי. בעת האחרונה חווינו גם הפגנות ענק של נשים במסגרת קמפיין #MeToo, כך שגוברת תחושת הלגיטימציה למרוד בסדר המגדרי הישן. יותר נשים מצטרפות, יותר גברים עושים חשבון נפש מגדרי וממצבים את עצמם מחדש על פי הסדר החדש.

הפגנת נשים 2018 צילום מגד גוזני

ההפגנה בתל אביב השבוע מגד גוזני

ההיגד: אם זה רק נשים, זה מציג אותנו חלשות
התשובה: זה לא נכון, פעמיים. פעם אחת, כי בעולם של גברים נתפסות התאגדויות של גברים כדבר טבעי ולגיטימי (ע"ע הפגנות המוניות אלימות של חרדים על הזכות להשתמט מחובותיהם לכלל, ושלמרות היותן כאלו – לא מייחסים לטהרת הגבריות הזו "חולשה"). כלומר, המשקפיים דרכן נראית התאגדות נשים כ"הנצחת חולשה", הן משקפיים של פחד מהכוח הממשי של התאגדות כזו, ומשקפות תפיסת עולם שוביניסטית מוטמעת עמוק של מי שמרכיב/ה אותן. פעם שנייה – יש לזכור, שאלימות גברית כלפי נשים כוללת בדיוק את זה: פחד עמוק מחיבור בין נשים, ושימוש בהדרה, הפרדה וביזור. אחד המאפיינים הבולטים של כל גבר אלים, הוא הפרדת האישה מקבוצת התמיכה הטבעית שלה. אז זהו, שהממזרות שינו את הכללים, וכל מי שיכלו בעבר לעשות שימוש בהפרדת נשים ושיסוין זו בזו, שיאכלו עכשיו את הכובע.
ההיגד: המאבק באלימות נגד נשים הוא של שני המינים
התשובה: נכון. לכן אני מציעה לגברים שהשם "שביתת הנשים" מציק להם, לטפל בריכוך מגבלות האגו של עצמם ולגלות סולידריות פעילה. התוצאה החמורה יותר, זו שמביאה למאות אלפי קרבנות אלימות ולעיתים לשינוי כתובת המגורים הנצחית לעומק שש אמות באדמה – היא של נשים, וגברים הם הגורמים לה. גם ובמיוחד אם אתה גבר פמיניסט בהשקפת עולמך, אין זה פוטר אותך מאחריות אישית ואתית לשיוך המגדרי שלך. ואסביר בדוגמה פשוטה: למשל, אם אתה זה שיושב ב"שיחות המילואימניקים" ושותק או פורש הצידה בגועל, מבלי להתעמת עם מי שמפיצים סביבך סקסיזם ושנאת נשים, הרי שלמרות שאתה מחזיק מעצמך פמיניסט וגם אם אתה כזה – אתה עדיין חלק מהבעיה, ולא מייצג של הפתרון. גברים ליברליים נהנים מאוד מהמוניטין הטוב שמעניקה להם הליברליות, אבל רק מעטים מהם יוצאים למאבק על עמדותיהם. למה? כי הגבריות לכשעצמה מעניקה להם פריבילגיות שקופות של התקבלות חברתית ומסלול צמיחה סלול, וגם אם הפמיניזם שאמצו (וטוב שכך) מאפשר להם ליהנות משני העולמות – הם עדיין מתקשים להתחייב לו באופן שעלול, לתפיסתם האינטואיטיבית והלא-תמיד מודעת, לסכן את מעמדם.
ומאחר ואני יכולה להוסיף כאן עוד עשרה היגדים לפחות, אולם אני בספק אם יסכים העיתון להקצות לי גיליון שלם לצורך העניין, אסתפק בכך. ומי שלא אוהבים/ות את שביתת הנשים או התאגדותן לתנועה רחבה שדורשת כבוד, בטחון אישי, שוויון ונגישות לכוח, שינוחו. עוד לא ראיתם/ן כלום – זוהי רק ההתחלה.

הפגנת מועצת נשים רעננה, צילום צביה וולף

הפגנת מועצת נשים רעננה, צילום צביה וולף

רצח של אישה זה אף פעם לא פתאום/ אלי אליהו

יש הרבה סוגים של אלימות כלפי נשים, שלא חייבת בהכרח להיות פיזית. לנשים אסור לשתוק, וגם לא לקרובי המשפחה

אלי אליהו

אלי אליהו

לפני מספר ימים צפיתי בטלוויזיה, בעדות של קרובת משפחה של אישה שנרצחה. וככה היא בדיוק היא אמרה: "הם היו זוג מקסים ופתאום הוא רצח אותה".
אז זהו, שזה אף פעם לא פתאום. רצח של אישה על ידי בן זוגה הוא ברוב המקרים סוף של תהליך שהחל הרבה יותר מוקדם. גבר לא מתעורר בבוקר ומחליט שהיום זה יום מקסים בשביל לרצוח את אשתו.
אין לי ספק שאותה אישה סבלה בשקט. השפלות, איומים, קללות, מכות, עד שזה הגיע לרגע השיא שבו היא נרצחת. אני פונה לנשים כדי שיבינו שהמושג "אלימות נגד נשים" לא חייב לבוא לידי ביטוי רק בזה שהוא הרים עליך יד, פיזית. אלימות יכולה להיות גם מילולית, אלימות מצד הגבר עשויה להתבטא ברכושנות ובקנאה כלפי האישה, בבידוד של האישה, ברצון לדעת איפה היא נמצאת בכל רגע ביממה, אם הגבר מונע ממנה מפגש עם חברות ומשפחה, מנסה לשלוט בחייה של האישה באופן מוחלט, ניסיונות להפחיד את האישה על ידי שבירת חפצים או פגיעה ברכוש, איום בפגיעה עצמית או התאבדות. כל זה גם נכנס למושג "אלימות כנגד נשים". אישה שסופגת את כל זה ולא מדווחת על הגבר עלולה לתת לגבר לגיטימציה להמשיך, כאילו הכל בסדר. אבל מכאן זה רק ילך ויחמיר, ואף עלול להוביל לרצח. אישה שותקת זאת אישה מתאבדת.
הוא יכול להיות הגבר הכי מדהים ומפנק שיש, אבל זה עדיין לא מעניק לו זכות לפגוע בך בשום דרך. אישה היא לא חפץ או רכוש ובטח שאין עליה חזקת בעלות והגבר הוא לא אדונך, "תהיי יפה ותשתקי" מתאים אולי לסרטי קולנוע, אבל ממש לא למציאות. אסור לך בשום פנים ואופן לשתוק. וגם אתם, קרובי המשפחה שמבחינים בדברים מוזרים מהצד, תבדקו תבררו ואולי תצילו חיים. ברוב המקרים הכתובת צורחת על הקיר!


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברעננה?

הורידו את אפליקציית "צומת השרון רעננה" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "צומת השרון רעננה" באייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו


כל הידיעות החמות בעיר אצלך במייל

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר