על ההזמנה לחתונה שלי היה ציטוט משיר שכתב אביתר בנאי. "אל תפחד מהפחד", היה כתוב שם, בפונט התואם את "המודה" של שנת 2007. כשהחלטנו, אני ובעלי לשעבר, לכתוב את המשפט הזה על ההזמנה, ידענו שלא כולם יבינו. הרי בין האורחים שלנו היו בני משפחה מכל מגוון הקשת ומעטים הם אלו שבאמת יבינו שהחתונה שלנו הייתה התגברות על פחד. פחד מהפחד.
את הפחד מהפחד אני מכירה היטב, אני חיה איתו כבר יותר מ-20 שנה. זה לא התחיל כפחד מהפחד. זה התחיל בגיל 12 כשטיילתי עם חברות בקניון ערים בכפר סבא. התקופה היא תקופת האינתיפאדה הראשונה כשעשרות פיגועים פקדו מקומות הומי אדם. אז השתתקתי. נעמדתי במקום ולא הצלחתי לזוז. פחדתי. בידיים רועדות התקשרתי לאמי מטלפון ציבורי וקראתי לה לבוא לקחת אותי. וזהו, מאז חיי נידונו לפחד. לא הפחד שמשהו נורא יקרה, הפחד שאפחד, שאשתתק וידיי ירעדו.
לא מעט פעמים נאלצתי להתעמת עם מפלצת הפחד מהפחד בחיים שלי. כאמור, החתונה שלי הייתה אחת מהפעמים האלו. וכשהתעוררתי לבוקר יום ראשון שעבר הבנתי שגם הפעם אני חייבת לנצח אותו, את זה שנכנס למוח שלי ולופת כל מחשבה חיובית, כמו דיונון הוא מתפרע ושואב מאונות המוח שלי את היכולת לחשוב על משהו לא מפחיד. בבוקר יום ראשון התעוררתי והבנתי שבעוד מספר שעות אני אעלה על טיסה לרומא. וכמו שכבר בטח הצלחתם להבין, טיסה = דיונון פרוע במיוחד. במשך כל אותו יום לא הצלחתי לנשום, שאלתי את כל מי שעבר בדרכי אם לדעתו המטוס יתרסק, כאילו שזה משנה מה תהיה תשובתו. הרי לא מהתרסקות המטוס פחדתי. פחדתי לפחד מהתרסקות המטוס.
צילום אילוסטרציה א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE
את רוב היום העברתי במיטה, כי למה לצאת ממנה לעולם שעטוף בפחד. עדיף לישון. ואז הגיע הרגע בו אני והבן שלי יצאנו מהבית לשדה התעופה. אני ישבתי באוטו, חיכיתי לרגע שהוא יביא כובע ששכח במקרה בבית, הסתכלתי על השמיים שבאותו רגע נראו שחורים מתמיד, ואמרתי לעצמי, את יכולה. נשבעת לך שאת יכולה.
כשהגענו לשדה התעופה הכל היה מטושטש. בדיקת הדרכונים, הצ'ק אין, הדיוטי פרי, הבורדינג, הכל היה שרוי באפלה גדולה. עלינו למטוס, התיישבנו אחד ליד השני והחזקנו ידיים. שלוש שעות אחר כך נחתנו ברומא. בכיתי, בשקט, בלי שהבן שלי יראה, כי מולו רציתי לעמוד איתנה כאילו אין דיונון במוחי.
הפעם ניצחתי במלחמה על הדיונון אבל הקטע עם פחדים הוא שהם לא נצברים. אין כרטיסיה של ניצחונות שבסופה תקבל טיסה חינם. אם עברת טיסה אחת, בפעם הבאה שתצטרכי לטוס לא תזכרי שהיא לא הייתה כל כך גרועה כמו שחשבת. כי הפחד מהפחד אף פעם לא נעלם, לא משנה כמה פעמים תנצחי אותו.
