1 ביום שישי האחרון יצאתי במרץ רב, בשמונה בבוקר, לסידורים באחוזה. סידורים שכונתיים, מהסוג שאני תמיד דוחה לשישי בבוקר. התחלתי מאיסוף חבילה בדואר, ובערך בשמונה וחצי עברתי לשאר. האופטומטריסט (להחליף עדשות שרוטות מדי בזוג המשקפיים שאני מחבבת – 400-300 שקל) פותח בתשע. חנות הספורט (כפפות ספורט למניעת שפשוף מכאיב בחתירה – 80-70 שקל) בעשר. חנות המסגרות (שתי מסגרות, בערך 150 שקל) בעשר. חזרתי הביתה, והסוחרים באחוזה – שמקטרים כל הזמן על מותו של הרחוב אבל לא טורחים להתגלגל מוקדם מהמיטה ביום המסחר הכי אינטנסיבי בשבוע, ועוד כמה ימים לפני חג, כשהקניות בשיאן – איבדו 700-500 שקל. ואני מניחה שאני לא לבד, כי הרחוב המה אדם.
בהקשר הזה, כדאי לציין את ספרו של סטיבן קובי, "שבעה הרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד", שם הוא סוקר הרגלים משותפים של מצליחניות ומצליחנים. אחד המשמעותיים שבהם: השכמה מוקדמת מאוד ותחילת פעילות מוקדמת מאוד. אם היה לי תקציב, הייתי קונה את הספר הזה לסוחרים שפותחים את החנויות שלהם בעשר. בחיי.
2 ואם בספרים עסקינן, הנה ספר שהתגלגל לידי בשבוע החולף ויכול להיות מתנה נהדרת להביא לחג, לכל מי שיש להם/ן ילדים/ות, ובמיוחד ילדים/ות עם הפרעת קשב וריכוז לסוגיה. קוראים לספר הזה "רץ לי בראש" – שירים שהם שפה: תקשורת חיובית ובונה לילדים עם עודף קשב ומרץ (הוצאת אמציה).
הספר מבטא את שיטת עבודתה הייחודית של הפסיכולוגית הקלינית והחינוכית אסתר גולדברג, באמצעות שירים שחיברה קרן זגורי-כהן, עובדת סוציאלית, מנהלת משאבי אנוש ושחקנית, וכמובן – אמא שהשתתפה באחת מקבוצות ההורים של אסתר. לצד כל שיר יש מסגרת ובה "זרקור", המיועד לילדים: שאלות לשאול את עצמי במצב המתואר בשיר, וטיפים להתארגנות. למשל, "הבלון": הריכוז שלי הזה מתנהג כמו בלון / רוצה לעוף החוצה מבעד לחלון / יש לו חוט ארוך שנמצא אצלי ביד / כדי שלא יברח ויישאר תמיד ליד…".
בזרקור נשאלים הילדים באילו מצבים זה קורה, מתי, מתי זה מפריע להם במיוחד, מה השיטה שלהם להחזיר את הבלון כשהוא בורח, ואפילו משימה: לשים לב מחר מתי וכמה זה קורה. בהמשך יש טיפ: בשעת לחץ זה קורה יותר, כדאי להירגע.
מניסיוני כאם, ספרים מסוג זה נדירים מאוד, והמעט שיש מאפשר להורים לתווך לילדים את הקשיים ולתת בידם את המושכות לפתרון. אני עצמי השתתפתי בעבר הרחוק באחת הקבוצות הללו של אסתר גולדברג, ויכולה להעיד שזה עובד. את הספר אייר דני קרמן, והוא חווייה מכל היבט אפשרי: אסתטי, אינטלקטואלי ורגשי. מומלץ בחום.
3 וספר אחרון לחג, יכול לעשות קצת טוב, כהוראות הפעלה לציבור הישראלי הכל כך לא סולידרי ולא רגוע. לא חדש, הספר הזה, אבל שווה ריענון וקריאה. שמו "כל מה שאני צריך לדעת, למדתי בגן" מאת רוברט פולגום. "החכמה אינה נמצאת על פסגתה של גבעת האוניברסיטה, אלא דווקא בארגז החול בגן", אומר פולגום ומונה את הדברים שלמד, ביניהם (התוספות בסוגריים – שלי): שתפו את החברים (מכל המינים, המבעים והמגזרים) בכל, שחקו בצורה הוגנת, אל תכו אנשים (רגשית, צבאית או פיזית), החזירו את הדברים למקומם, סדרו את הבלגן (הפוליטי והכלכלי) שלכם, אל תיקחו דברים שאינם שלכם (כולל שחיתות שלטונית, גזל אדמות, שטחים ומשאבי טבע), אמרו סליחה אם פגעתם במישהו (ולא רק ביום כיפור), רחצו ידיים לפני האוכל, הורידו את המים בשירותים (תתחשבו! דאגו לסביבה של כולנו!).
זו בעצם ברכתי לשנה החדשה. אם נעשה חצי ממה שפולגום מציע – זו תהיה שנה נהדרת!
חנה בית הלחמי
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה חברתית, מנחה ומאמנת
