שני דימנט:
"חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 נחקק בישראל בשנת 1998, והוא אוסר על הטרדה מינית ועל התנכלות על רקע של הטרדה מינית. הטרדה מינית היא תופעה חברתית נפוצה הפוגעת בעיקר בנשים, בכבוד האדם, בחירות ובזכות לשיוויון. הטרדה מינית היא דבר משפיל ומבזה כאשר מתייחסים לאדם ובעיקר לנשים כאובייקט, דבר שמונע מנשים להשתלב בעבודה ובכל תחומי החיים. אני בעד פרסום בכל אמצעי אפשרי כמו גם הענשה במלוא החומרה לכל אדם שהורשע בהטרדה מינית. אדם שמטריד מינית צריך להבין את חומרת המעשה ולפחד. אנו חיים בעידן אחר בו אין יותר סתימת פיות. עדיין יש צורך להמשיך ולעבוד קשה על מנת להגביר את המודעות והתודעה לעניין זה ולא לאפשר למוטרד/ת לפחד. כן לעשות כל שביכולתנו לתת את המענה והתמיכה המירבית ולמדר את התופעה הזו. כאישה שעברה חוויה שכזו, אני קוראת לנשים לעמוד על זכויותיהן, לא לפחד להתלונן. יש היום פתרונות, יש אוזן קשבת, וצריך להתלונן ולהוקיע את התופעה החמורה הזו מן העולם. וכן- אדם שמטריד מינית, אין בכלל ספק שמודע למעשיו ועל כך אני בעד לפרסם את פני המטריד בתקשורת, ואפילו בחוצות העיר".
קארי פכטר:
צילום: עזרא לוי
"פרסום ככלל נועד למספר מטרות, אחת לספר סיפור על מקרים וחוויות של אנשים , בנוסף מטרת הפרסום במקרה של הטרדות מיניות נועד כדי להעביר מסר לציבור שהדברים יתפרסמו. חשוב לפרסם מקרים בהם התגלו הטרדות כדי למנוע את המשך התופעה המכוערת , מדובר בניצול ציני של אנשים בעלי תפקיד שבגלל הכוח והשררה מנצלים נשים ונערות חלשות. אשה עובדת מפרנסת או דוגמנית או כל אשה אחרת אמורה להיות חופשית וכאשר מעביד מנצל את העובדה שהוא יכול להתנקל לה זה מביא למצב מלחיץ ובלתי נסבל. ראוי שנשים תדענה להתמודד נכון עם הטרדות, ולא תאפשר לגברים להמשיך ולנצלן. אכן יש מקרים, כמו נניח בצבא, שם חיילות נשארות לפעמים זמן רב והמפקד כמעט כל יכול, אבל כאשר גברים יבינו שיש מחיר במיוחד מחיר של פרסום המקרה תחול ירידה בתופעה בלתי ראוייה כזו. החברה צריכה לחזק נשים המוכנות לספר סיפור אישי למען נשים אחרות. שתיקה אינה כלי להתמודד עם תופעה הרסנית. אי שיוון וניצול יכולה להביא להרס חברה מתוקנת. חברה טובה זו חברה היודעת להוציא את הבעייה להתמודד עם מציאות כזו. לא להסכים ולא לשתוק. אני בהחלט בעד פרסום הטרדות, ולא בגלל היותי אשה, אלא בגלל שאני כמו אחרים רוצה לחיות במדינה טובה ומוסרית יותר. בה לתפקיד ולשררה לא תהייה השפעה על הנושא האישי. אשה או גבר זכאים להיות חופשיים בכל מקום ובכל רגע. אני מעריכה את העיתונות ואת התקשורת ואת המדייה החברתית על הוצאת הדברים לאור".
לימור גוטהולץ:
"פרסום העדויות ברשת הוכיח את עצמו ככלי יעיל. השטף המזעזע והמטלטל של עדויות על הטרדות מיניות בכל העולם התחיל מפרסומים ברשת ומידי יום מצטברות עוד עדויות. בחלק מהמקרים מדובר בהטרדות מלפני שנים רבות, שספק אם היו נחשפות בדרך אחרת. בסופו של דבר הרשת גרמה לאנשים להרגיש מספיק בטוח להתלונן. הפרסומים ברשת שברו את מעגל הבושה. הנורמה השגויה שהייתה נהוגה בה הנפגעים הם שמסתתרים עוברת כעת שינוי מבורך והמטרידים הם שעוברים לצד המבוייש. לא ניתן להתעלם מהחסרונות של הפרסום ברשת, המימד האישי של הסיפורים הוא רב יותר ולא תמיד ניתן לדעת את כל העובדות. הקושי העיקרי הוא שמציבים אדם בעמדת נאשם, עוד לפני שהדברים נחקרו, אומתו, או שהייתה לאדם הזכות להשמיע גרסתו לסיפור. אני חושבת שבאופן כללי בעניין של פרסום ברשת ובפרט בנושא רגיש כל כך של הטרדות מיניות, צריך לזכור שחורצים גורל אדם, הפרסום ברשת יכול גם להפוך כלי משחית לכן חשוב לנהוג בו בזהירות ובהגינות" .
מרי פארי הלן:
"אין גבר ואין אישה בוגרים, כיום, שהשיח שלהם בחברותה איננו נסוב סביב האג'נדה בנושא הטרדות מיניות. העלאת המקפיין העולמי METOO מעורר גלים ברשתות החברתיות בעולם כולו וכמובן גם בישראל ואנו שומעים וקוראים ברשתות השונות על עדויות בנושא הטרדות מיניות אשר נפרשו לאור שנים רבות, הטרדות מיניות שהסירו מעליהן את האבק והגיחו אל האור. היום, בעידן הסופר מודרני, הפלטפורמה העיקרית להפצת ההתרחשויות ולשיח הציבורי האקטיבי, מתרחשים ברשתות ולכן קשה מאוד לעצור את הפרסום אודות עדויות על הטרדות מיניות. ואולם פרץ הפרסומים על הטרדות אלו, מעלה בימים אלו דיונים רציניים ועמוקים על הצעות חוק לנושא התיישנות וזאת כדי למנוע מצבים שבהם מתעוררים סיפורים מאוד ישנים מן העבר הרחוק, וזוהי חשיבה מאוד נכונה לדעתי. יש למתוח קו. יש לאזן ולמצוא דרך נכונה להציג מצב תמונה שמתרחשת היום, לעומת מצבים מן העבר, בהם הנורמות החברתיות וההתנהגות בין גברים ונשים היו שונות, הנשים בעבר, עברו הצקות ומצבים לא נעימים באופן כללי. כיום, אני עצמי עדה לשינוי חברתי מהותי בעקבות החינוך ובעקבות ההתרעות בנושא הטרדות מיניות, כלומר גם הקמפיין ברשתות עובד, ולכן אין למנוע ביטוי ושימוש בכוח זה מלבוא לידי ביטוי, זוהי פלטפורמה שאיננו יכולים בלעדיה בעידן המודרני".
חננאל שלומי:
"פרסומי שמות של "חשודים לכאורה " בהטרדות מיניות , בכל כלי מדיה , זו תופעה מודרנית. אני מצדד בהחלטה אמיצה של נשים שנפגעו לתבוע את פגיעותן ועלבונם ולהוות חלוצות לנשים נוספות , אשר נפגעו. חשיפה במחיר אישי ומשפחתי ללא מורא , אשר תתרום ותסייע להפסקת התופעה ומיגורה לאלתר . מאידך , כולי תקווה שלא יעשה כל שימוש לרעה בכלים הללו ובכח הזה , אשר יגרום לנזק בלתי הפיך בידי אנשים עם כוונות זדון ופגיעה באותה מטרה חיובית. הלוואי וכולנו נזכה לשקט ושלווה , מכל התנהגות המחפירה הזו ונוכל לחיות בבטחה זה לצד זו בחברה בעלת ערכים נאורים ותרבותיים".
רוצים להישאר מעודכנים?
גלית וינשטוק צימרמן:
"בזמן האחרון מתפרסמחם כמעט כל יום ברשת סיפורים של נשים על הטרדות מיניות שעברו. מצד אחד זהו מהלך שעוזר 'להעניש' את התוקפים, לכאורה, ומצד שני הרשת פתוחה וכל אחד יכול לפרסם מה שבא לו ללא שום בבדיקה ובקרה וחיים של אדם יכולים לההרס כתוצאה מכך. ידוע שאחוז תלונות השווא הינו 2% ולכן רובן המוחלט של העדויות הוא כנראה אמת. גל העדויות הביא איתו שינוי בתפיסה ואני מקווה שגם שינוי בהתנהגות של גברים. ולכן. למרות הפגיעה שעלולה להגרם בטווח הקצר לאדם זה או אחר אני חושבת שזה תהליך חיובי שיעזור לבער התנהגות שהיא קלוקלת . התנהגות שלמרות החוק המשיכה להתקיים במקומות רבים".
