והנה הגענו לישורת האחרונה, במערכת הבחירות מהמטונפות שהיו כאן אי פעם. הימין הקיצוני והמשיחי ואלים והאופורטוניסטי (שזה חלק ניכר ממפלגות הימין, ועוד לא דיברנו על החשדות לשחיתות) נלחם על חייו, או ליתר דיוק על הזכות להמשיך לפלג ולשסע ולפעול למען כיסם העמוק או טובתם האישית או מוטת הכוחניות (לא הכוח – הכוחניות, שהיא שימוש לרעה בכוח) של מנהיגיו.
כפי שכתבתי לא פעם בעבר, בהיעדר התנגדות והוקעה מבית לפרקטיקות הפסולות הללו, הכתם מכתים את המחנה הבריוני כולו – אלו שעושים את העוול, ואלו שמאפשרים אותו בשתיקתם או בגיבוי שהם נותנים לראשונים.
אחרי ההקדמה הזו, בואו נדבר רגע על האופציות שלכם/ן לתת קול לעתיד טוב יותר. נתחיל מהראש: תעשו כל שביכולתכם/ן, על מנת שאת הממשלה הבאה ירכיב רא”ל במיל’ בני גנץ, ולא אף אחד אחר.
איך לעשות את זה? מי שהצביעו בעבר למפלגות ימין ומרכז ורוצים/ות שינוי – פשוט תצביעו לו. המשימה המרכזית של כחול לבן, כפי שאני לפחות מנתחת אותה, היא להגדיל את הגוש ולצבור כמה שיותר קולות לטובת ממליצים להקמת ממשלה ולטובת קואליציה עתידית. זה יהיה נחמד (בעיקר עבורם) אם הם גם יעברו את שלושים חברי וחברות הכנסת, אבל אני לא לגמרי בטוחה שזהו האינטרס של הציבור, שצריך לשקול לעניין זה “ראש בראש” מי הוא מעדיף שישרת אותו בכנסת. כל קול מעבר לשלושים – שלושים ואחת של כחול לבן, מסכן את כניסתם לכנסת של ח”כים מצוינות ומצוינים ממפלגות אחרות בגוש המרכז שמאל, שכבר הוכיחו את עצמם/ן ככאלו.
מי שהצביעו בעבר עבודה או מרצ: הישארו בבית. קול לעבודה ולמרצ הוא קול בטוח לבני גנץ, ממילא. הבונוס הוא, שאתם מכניסים לכנסת את הח”כים והח”כיות שאתם/ן בטוחות/ים שיפעלו למען הערכים שאתם/ן מאמינות/ים בהם. כבר כתבתי כאן לא מזמן, שמערכת בחירות שיש בה כל כך הרבה שיסוי, רוע ואלימות, משדרת לכם/ן מסר ברור: היצמדו לבייס. אל תיכנעו לייאוש נקודתי שישלח אתכם/ן לתת קול למפלגה אחרת. זה הזמן להיות כמו גורים בסופת רעמים – להצטופף יחד. לתת אחד/ת לשני/ה כוח ולשדר אמון ביכולת של כולנו לייצר כאן מציאות טובה יותר.
יש גם את השאלות שממש כדאי לשאול: כמה נשים יש בחמישייה ובעשירייה הראשונה? מה עמדת המפלגה על פתרון שתי מדינות לשני עמים ומה עשו בנדון עד כה? מה עמדת המפלגה על הפערים החברתיים? מה התכניות שלהם לסגירתם? האם כבר דיברו בעבר ולא הוכיחו ביצוע? מה עושים ואומרים וכותבים במצע המפלגה על משבר הבריאות? איזה מצע מספק ערבות חברתית רחבה יותר? האם המצע מחזק את הדמוקרטיה או בא להרסה?
ואי אפשר בלי מילה על המפלגות הערביות: שימו לב כמה אנחנו מוסתים על ידי שלטון גזעני ופלגני, נגד 20 אחוז מאזרחי ישראל. המפלגות הערביות לוקחות חלק במשחק הדמוקרטי, כי יש פה דמוקרטיה. השתלחות בהן ובמצביעיהן, מחרבת את הדמוקרטיה. זה מעשה די טיפשי לעשותו, שכן תקדימים בהיסטוריה מוכיחים מעבר לכל ספק, שזה יחזור לכולנו כבומרנג. היום זה הם, ובלי רשת הביטחון שמעניקה דמוקרטיה לאזרחיה – מחר זה אנחנו. בנוסף, הבורות לגבי המפלגות הערביות, חוגגת. כנתון טריוויה אזכיר, שאחת המפלגות היותר דמוקרטיות בפוליטיקה הישראלית, היא המושמצת מכולן: בל”ד, שם מספר 2 היא פעילה פמיניסטית מהבולטות במגזר הערבי – שנבחרה ברוב גדול בפריימריז. זה אומר משהו על הראייה הסטריאוטיפית שלנו את המפלגות הערביות, שמתבלת את אי ההסכמה המהותית שלנו עם דעה אחרת, בלא מעט גזענות ושנאת האחר.
אני רק מזכירה לא/נשי ימין שקוראות וקוראים אותי, שהנהגה ערבית שווה הייתה גם בחזונו של ז’בוטינסקי, הוגה הימין הציוני, שראה בחזונו גם ראש ממשלה ערבי. אתם/ן לא חייבות וחייבים לחבב אף אחד/ת, או להסכים, ויש מליאת כנסת לריב בה על עמדות פוליטיות, חברות וחברים שלי, אבל השנאה והגזענות מיותרות, לא בהלימה לערכי היהדות ולא בהלימה לערכי הציונות.
אני (וכל משפחתי) נצביע בבחירות הללו למפלגה שגדלנו בה – מפלגת העבודה. נאה דורשת נאה מקיימת: אני נצמדת לבייס, שמציע בבחירות הללו את הנבחרת הרצינית והאיכותית ביותר, שתשרת אותנו בכנסת בנאמנות ללא קשר לתוצאות הבחירות לראשות הממשלה. מציעה לעשות חשבון נפש עמוק רגע לפני סגירת המעטפה בקלפי ולבחור בערכים שמייצגים אתכם/ן, ולבחור טוב. כי הממשלה הנוכחית, פג תוקפה.
חנה בית הלחמי
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת, וממנהלות קבוצת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים
