בשבוע הזה, יצאו כל מחרחרי הריב והמדון, השונאים מהמפלגים, מחוריהם. הרב הראשי, שחי משכר שמן שהוא מקבל מקופת המדינה, כלומר מאתנו, מצא לו השבוע לנכון לצאת במניפסט שנאה והסתה נגד קהילת העולים מרוסיה (בריה”מ לשעבר), אזרחים ואזרחיות מועילים ומשלמי מיסים שמממנים את שכרו, בין השאר בטענה ש”חלק מהעולים גויים גמורים, קומוניסטים ושונאי דת”, בעוד כמה מחבריו הרבנים מצאו לנכון להצדיק את האסון הנורא שבמעלית בתל אביב כיד האלוהים השלוחה אל מחללי השבת ובגללם/ן.
האנשים הללו, טובלים כולם ושרץ בידם. כל מה שהם אמרו, נגוע בחטאים על פי הדת היהודית, שכנראה אין עליהם כפרה. בין השאר, חטא הגאווה, לשון הרע, הלבנת פנים, דברי שקר והתעלמות צורמת מכך שדרך ארץ קדמה לתורה. ומדובר בטיפוסים שאנחנו משלמים להם כדי שיסיתו נגדנו. מנגנון יותר מעוות מזה – קשה לי למצוא.
הרבנים לא היו בני העוולה היחידים של השבוע. מי שלא הבינו את הבעייתיות שבהיערכות הרשלנית של רשויות ההצלה באזור המרכז לסערה, הנה הסבר קצר: כשממתינים לסערה קשה באזור תל אביב וגוש דן, הכולל שניים וחצי מיליון תושבות ותושבים, לא שמים שלושה מוקדנים/ות במשמרת. פשוט לא. אני מתפלאת שזה נגמר רק בשני הרוגים בתל אביב. בתגובה הרגשית שלי, אני מתייחסת אליהם כאל נרצחים: נרצחו על ידי הזלזול, היוהרה, האטימות וה”יהיה בסדר” של מערכות וא/נשים שאמורים לעבוד בשבילנו. גם כאן, מדובר במערכות וא/נשים שאנחנו משלמים/ות את שכרם/ן.
באזור השרון, באזור שלנו, המצב היה קצת יותר טוב. אני מקווה שזה לא עניין של מזל, אלא שבאמת נערכו כאן טוב יותר. מקווה עבורנו.
ולתגובות. הו, התגובות. ראש עיריית תל אביב (שהיא גם המטרופולין שלנו ולחלוטין מענייננו) רון חולדאי, התחיל מלומר שהוא מצטער על המוות הנורא במעלית אבל כוחותינו עבדו במסירות, או משהו דומה. חכה רגע, מה היה דחוף לך להוסיף את המילה “אבל”? קח שנייה להיות בצער העמוק והאבל והענווה אל מול האסון הבלתי נתפס הזה, לפני שאתה מכסתח את עצמך. בראיון המשך, הוא כבר אמר שהבעיה הגדולה של דרום תל אביב איננה ההצפות אלא המסתננים. להזכירכם/ן, אלו שהוא עצמו הוביל מדיניות שמרכזת אותם שם. וההצפות הורסות כבר שנים לתושבי דרום תל אביב את החיים חורף אחרי חורף, אבל הם לא “הבעיה האמתית”. אין הזדמנות שפוספסה כאן להתגזענות וכיסתוח.
האמת היא שזה די נמאס. אני ממש מקווה שיבוא יום ובו נפגעי כל מכות הטבע הללו יתבעו את הצורה לפוליטיקאים שמתעדפים אותם כל כך נמוך בסדר העדיפויות ומוכרים את חייהם וה-Well Being שלהם בנזיד עדשים ועבור אינטרסים שונים. לא מזמן נחשפנו לאירוע המזעזע במגדלי זיו ברמת החייל, שם התחשמל למוות החייל איתמר פוקס (פוקסי) בבריכת נוי. גם שם, העירייה ידעה (כמו גם בעלי המתחם) לפחות חודש על סכנות הבריכה, שכן ילדים התחשמלו שם קודם, ולא פעלה למנוע את האסון. אני בקשר של התכתבות עם אביו של פוקסי ומקבלת ממנו חומרים על התעלמות הרשויות ובעלי המתחם, שעושים חשק לתלוש גבות בזעם. מה שאין פה, בשום מקום, ולצערי גם לא יהיה כנראה בעניין האסון בתל אביב או כל מי שנסחפו למוות בשיטפונות ברחבי הארץ או ההצפות המטורפות עקב היעדר השקעה בתשתיות, זה מה שקרוי באנגלית Accountability. “אחראותיות”, בתרגום עברי. כשאת/ה משלמ/ת את החשבון עבור תוצאות היעדר האחריות, הרשלנות, הזלזול והיוהרה שלך.
אני באמת שמחה שכאן, ברעננה והרצליה וכפר סבא והוד השרון, עברו השיטפונות והסערות באופן סביר יותר, למרות כמה הצפות פה ושם. אבל קוראת לראשי הרשויות ללמוד מתל אביב מה לא לעשות, כדי שזה ימשיך להיות ככה. ולרבנים אני אומרת – תרגיעו, תחזרו למידותיכם ותלמדו קצת יהדות אמיתית מה היא, לפני שאתם עפים על עצמכם ומדברים בשמה.
חורף קל לכולנו.
חנה בית הלחמי
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת, וממנהלות קבוצת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
