בואו נדבר על איך המדינה משתינה בקשת על חיילי וחיילות צה"ל, מרגע שחרורם. למה? כי כשהראש מושחת, הכל מושחת. יש עיוות מהותי בסדר העדיפויות וב"סרגל הערכים". נשארנו עם "כל דאלים גבר" ועם "אני ואפסי עוד".
הסיפור הראשון: ממדים ללימודים. מדובר בתכנית לפיה חיילות וחיילים מקבלים מימון לתואר ראשון – שליש מכספי המענק שלהם ושני שליש מהקרן לחיילים משוחררים במשרד הבטחון, בעיקר מכספי תרומות. על התכנית הכריז הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, ב-2016. המטרה היתה גם הוקרה על השירות כלוחמים או בתפקידים משמעותיים, וגם עידוד הגיוס לשירות משמעותי. בחלוקה ליניארית של הסכום על פני השירות הצבאי, כל הסיפור הוא תוספת של כמה מאות שקלים לכל חודש שירות. תקציב פיצוחים, תכלס, שעבור המשתחררות/ים הוא בבחינת ההבדל בין ללמוד או לא.
מאחר ובתרבות שאנו חיים בה אין קווים אדומים או רף התנהגות תחתון – הוכרז השנה (לאחר שהמשתחררות/ים כבר נרשמו ללימודים!) שהתכנית מוקפאת. באורח פלא, בעקבות הלחץ הציבורי, נמצא מימון דחוק לשנה זו והורחקה הגזירה, אולם התכנית עדיין בסכנה. קרן רוטשילד הקצתה 70 מיליון שקלים בחלוקה לשלוש שנים, מה שמהווה כשליש מעלות התכנית (64 מיליון שקלים לשנה).
פניתי לח"כ עופר שלח, וזה הזמין אותי להשתתף, כנציגת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים, בישיבת זום בנושא, של הוועדה לביקורת המדינה. דיון שנע בין סרגל הערכים הגבוה של שלח, ולצידו ח"כ והאלוף במיל' אלעזר שטרן, ושל נציגי/ות משרד הבטחון, לבין זה של האוצר, שייצג למעשה את עמדת הממשלה והמדינה.
מסתבר שקרן רוטשילד (קיסריה) מקבלת דה-פקטו הוראות הפעלה מנערות ונערי אוצר עם מבט זגוגי ושפה טכנית ומכובסת, שמדקלמים למשרד הבטחון מתוך דף מסרים: "משרד הבטחון התחיל את התכנית בעצמו אז שיסתדר מכספו".
משרד הבטחון והקרן לחיילים משוחררים של משרד הבטחון, לא רק עושים את המיטב על מנת להבטיח את התכנית, אלא הבהירו שהתכנית יצאה לדרך באישור גורף של כל הגורמים (כולל אלו ששלחו איזו דגיגת רקק לומר אחרת).
בדקות הספורות שהוקצבו לי, העברתי את המסר לפיו מדובר במעילה באמון החיילים/ות וההורים וגניבת דעת המייצרת סדק מיותר באמון הציבור בגוף הכמעט אחרון שנשאר בקונצנזוס בדעת הקהל – צבא הגנה לישראל. כל חייל או חיילת, לו עשו כמעשה המדינה בהפרת האמונים החמורה הזו, היו מודחים מהמסלול, ובצדק. והמדינה? לה מותר את מה שאסור לאחרון החפ"שים.
מיד לאחר דברי בוועדה, הוזמתי לאותו עניין לוועדת החינוך של הכנסת, לישיבה שנוהלה ע"י חברת הכנסת תהלה פרידמן. נראה שמשוחררי צה"ל אינם חשובים דיים על מנת שזו תטרח ללמוד את החומר לפני תחילת הדיון, מה שיצר דיון מביך, עמוס ברברת ודיסאינפורמציה, מקומם ומביש. למרות שהוזמנו, כחמ"ל הורים, על מנת להשמיע גם את קול ההורים, בסופו של דבר התעלמו מנוכחותנו.
מה שנשאר לנו, ההורים, זה להציף את חברי הכנסת בפניות. תכתבו להם! לא יתכן שתכנית ממדים ללימודים תימחק. תבחרו 3-4 ח"כים מהרשימה באתר הכנסת ושלחו להם מייל!
הסיפור השני: מענקי קורונה למשתחררים. מסתבר, שעל מנת לקבל דמי אבטלה, יש להוכיח שישה חדשי עבודה – והשירות לא נחשב לכאלו. אלפי משתחררות/ים יושבים בבית ההורים, במשק עם 21 אחוזי אבטלה, ואין להם פרנסה מרגע שגזרו את החוגר. כדי לסתום להם את הפה, נותנים להם מענק חד פעמי של 500 שקלים. אז בזמן שבממשלה בונים מקלחת במיליוני שקלים לשרים במשרדים שהומצאו עבורם, אין דמי אבטלה למשתחררים/ות, כי בשום תכנית ממשלתית לסיוע בימי הקורונה לא מוכנים להכיר בששת החודשים האחרונים של השירות כתקופת עבודה. השבוע יתחיל לצוף העניין הזה, תעקבו ושתפו ככל יכולתכם/ן.
למה לכתוב לח"כים בשני הנושאים הללו? כי מחאה ציבורית עובדת. אנשים חסרי עמוד שדרה מוסרים, נבהלים מביקורת ציבורית. אז תראו להם שקיימת כזו!
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
