אלימות המשטרה לא מתחילה או מסתיימת בהפגנות בבלפור, או לפניהן בהפגנות יוצאי אתיופיה או הפגנות שמאל או הפגנות כיכר גורן. ביולי 2019 נהרגה נוסעת בת 25 במהלך מרדף משטרתי בצומת המוביל בצפון. בינואר 2019 נהרג פלסטיני, שוהה בלתי חוקי בישראל, במרדף משטרתי בירושלים. ב-2002 רדף שוטר אחר אופנוען שנסע במהירות מופרזת וגרם בכך למותו. בנובמבר 2016 נהרג בחור צעיר שסתם חצה עם רכבו צומת בבאר שבע, כשרכב שנמלט מניידת חצה את הצומת באור אדום והתנגש בו. בספטמבר 2019 נהרג צעיר במרדף משטרתי בצומת ניצני עוז. באוגוסט 2017 נפצעו עשרה נוסעי מונית שירות בגלל מרדף משטרתי. במאי 2020 נהרג חשוד בגניבת רכב בדרום כששוטרים רדפו אחריו. בדצמבר 2011 נהרג נער בן 19 שהמשטרה רדפה אחריו ברחובות כפר סבא. ויש עוד עשרות סיפורים כאלו.
השבוע, הקורבן של אלימות המשטרה היה אהוביה סנדק ז”ל, נער בן 17 מההתנחלות בת עין, שנהרג במרדף משטרתי. שלא תתבלבלו – ברור לכל בר ובת דעת מה דעתי על הטרור היהודי שיוצא מהמקומות הנגועים הללו בשטחים. הנער הזה – לתפיסתי עשב שוטה של החברה הישראלית, שנתפס מבצע פיגוע השלכת אבנים שעלול היה להביא לרצח חפים מפשע – הוא לא האישו כאן. האישו הוא המשטרה. וההרוג הנוכחי לא לבד. כאמור, קורבנות מכל המגזרים נהרגו במרדפים כאלו בכפר סבא, בכבישי המרכז, בחיפה, איפה לא. כבר קרה שאזרחים שנסעו לתומם ונתקלו כעוברי אורח במרדף כזה שילמו עליו בחייהם. הנטייה למרדפים של המשטרה האלימה, הגזענית, המיזוגנית ולעתים גם העבריינית שלנו, כאילו הם שחקנים בסרט הוליוודי, גובה מחיר דמים שכבר כתבתי עליו כמה פעמים בעבר.
וזה לא שהם חייבים לבצע מרדף. בעידן בו יש טלפונים סלולריים ומכשירי קשר, ניתן למשל לתאם עם ניידות אחרות ולהציב מחסום בהמשך ציר בריחה של עבריינים, במקום להוציא אותם דה-פקטו להורג ללא משפט, כאילו המשטרה היא חוליית חיסול מטעם עצמה. ברור לי שהאירוניה תשחק כאן את תפקיד חייה, והשוטרים הללו יצאו מזה מן הסתם בשלום, כמו קודמיהם בסיטואציות דומות, ואולי אף יקודמו. כי ככה זה במשטרת ישראל. ולא, אני לא מצדדת בנוער עבריין, רק שבמדינת ישראל אין לשמחתי גזר דין מוות. כשהמשטרה מקיימת מרדף, אזי במבחן התוצאה ניתן לדמות שהיא מסמיכה את עצמה להיות גם הרודפת, גם השופטת וגם התליינית.
את חלק מהנרדפים הייתי שמחה לראות עולים למשפט ויושבים בכלא, כחוק. והיה משמח אותי מאוד לו חלקו תא עם השוטרים הרודפים. השערורייה הבלתי נסבלת הזו של מרדפי משטרה חייבת להיפסק.
צילום: עידו רימון
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת.
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
משה יהודאי
אני מסכים עם חנה בכל הנוגע לכישלי המשטרה, אך איני מסכים עם הגדרתה את הפושע שנהרג כעשב שוטה, או נכון יותר , עם המלה הראשונה בהגדרה, ה"עשב". שוטה הוא היה, כמו מרעיו, וזו הגדרה רכה.
חבורת פושעים אלה, שאין נקלים מהם, נהנים מחסותם של רבניהם ושל מנהיגי המתנחלים, שלעתים מואילים בטובם לגנות את מעשי תג המחיר שלהם.
חוליגנים אלה, שונאי אדם, אלא אם כן הוא שייך לקבוצתם, שונאים יותר מכל את הפלסטינים הגרים ליד קיני הצרעות שלהם, ובכל הזדמנות מחבלים ברכושם, כורתים ושורפים את עצי הזית שעליהם פרנסתם, ואף פוגעים בחיי אדם.
אך גם בחיילים ושוטרים הם פוגעים במזיד.
עשבים שוטים?
גידולי פרא שיש לעונשם בכל חומרת הדין, בניגוד למה שלא עושה השלטון שלנו, החס על רשעים ומתאכזר לישרים!
שאול
כל הדתיים ,הימנים והמתנחלים הם אדוני הארץ , להם מותר לעשות הכל