מספר הפעמים השבוע שבהן הרגשתי תחושה רעה בחזה שאילצה אותי לעצור, לנשום עמוק ולחפש את המקום השמח במוחי רב יותר ממספר הפעמים שעשיתי זאת עד לפני שבוע, מאז נודעה לי ההחלטה על סגר החגים. אז עוד דובר על כך שמערכת החינוך תופסק יומיים לפני הסגר, סתם כך, כי בא לנו ילדים אנאלפביתים צמודים למסכים חסרי יכולות חברתיות. ואז, שוב שינוי. כן יהיה סגר, רק מיום שישי ולשבועיים. או שלושה. נראה. כאילו ששיטת להכניס את העז רק כדי להוציא אותה תעזור כאן.
אוף. אני כל כך מוטרדת. בכל פעם שאני רק מעיזה להפליג במחשבתי על הסגר המקולל הזה רחמי נכמרים על ילדי. נכון, הם עטופים באהבה מכל הכיוונים ויש להם כל מה שאני כילדה תמיד רציתי שיהיה לי ועוד טיפה יותר. אבל אז מחשבתי נודדת לחופשת הקיץ האחרונה, אז ילדתי הפעוטה רצתה להזמין חברה מהגן והיא לא הצליחה להיזכר בשמה של אף חברה, בגלל חוסר הרצף של שנת הלימודים הקודמת. אז איך היא אמורה לזכור את הילדים בגן החדש שהספיקה להעביר במחיצתם שבועיים בלבד טרום הסגר? ומה עם ההסתגלות המחודשת לגן כשנמצא את עצמנו באמצע אוקטובר כשמספר הימים שבהם לא היתה בגן תעלה על מספר הימים שבהם כן היתה?
ואחרי שאני נושמת עמוק אני יושבת עם הבן שלי שיקריא לי סיפור. הוא כבר בכיתה ב'. לא להאמין כמה גדל וגבה, בלי עין הרע. אבל רמת הקריאה והכתיבה שלו ברגרסיה ועומדת כרגע על רמה של אמצע כיתה א', בואכה הסגר הראשון. בן זוגי עדי כמה עבדתי איתו יחד במהלך החצי שנה האחרונה, אבל זה פשוט לא אותו הדבר. זה לא אותו הדבר כמו שגרה ומסגרת ומורה שיודעת את עבודתה נאמנה.
ואלו רק הסיפורים הפרטיים, היומיומיים של הילדים שלי. יש לי חברה שהבת שלה חזרה להרטיב בגן. לא נורא, זה קורה בגן חדש. אבל הגן הזה ימשיך להיות חדש גם בעוד חודש כשנחזור מהסגר. הבן של ידיד שלי עלה השנה לכיתה א'. הוא מאוד נלהב להיות תלמיד וללמוד לקרוא. חבל שהשוונג שלו ייעצר לפני שיתממש. לכולנו יש סיפורים כאלו, על ילדי הגנים, ילדי כיתה א', ילדי היסודי, החטיבה והתיכון, שהסגר הזה פוגע בהם ובהתפתחות שלהם.
ילדים זקוקים לרצף הזה, שאיתו הם בונים את צעדיהם בעולם. זה נותן להם ביטחון, ודאות ואמונה ביכולת. ניסיתם פעם להתחיל ללמוד קורס חדש ואחרי שבועיים לעצור לשבועיים-שלושה? או דיאטה חדשה? או שגרת אימונים? או כל שינוי בחייכם? המשכתם בדיוק מאותה הנקודה שבה התחלתם? אני מניחה שלא. אי אפשר. כי החיים הם לא שידור חי של הישרדות, שאפשר לעצור כדי לקחת חטיף ושתיה בדיוק כשמתחיל להיות מעניין, ואז לחזור הישר למועצת השבט.
ילדים זקוקים לשגרה. ילדים צריכים לשהות מחוץ לבית במסגרת שמאפשרת להם להסתקרן, ללמוד ולהתפתח ולא עם הורים לחוצי עבודה ששולחים אותם לכלות את זמנם במסכים. הם זקוקים לחברים שלהם. הם זקוקים לתנועה, תזוזה וריצה.
אם ההחלטות השרירותיות הללו לא יפסקו בהקדם יגדל כאן דור מסכים קיצוני הרבה יותר מזה שלפניו, דור מטומטם, מאותגר חברתית שאפילו לא יודע ליצור קשר עין בשיחה פנים מול פנים.
אז נותרתי אני ותעוקת החזה שלי וכמה שערות לבנות חדשות בצדעיים, מתעודדת מכך שלפחות קונסולת המשחקים החדשה הגיעה לפני הסגר. שנה טובה!
ליאת קמחי
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
