בתור חילונית אידיאולוגית גאה, ברוח הציונות ההומניסטית, זו שהגשימה את חזון המדינה היהודית והדמוקרטית (מה שהגרסה הלאומנית-דתית מנסה היום לחרב מן היסוד), מזמן מעמד חג הפסח את ההזדמנות לבחון דילמות אקטואליות.
בשבוע שעבר הוגש בג"ץ נגד המדינה, המאפשרת חיטוט אלים בכליהם של הנכנסים/ות לבתי החולים/ות, והפיכת מרחב בית החולים ל"סטרילי" – שני מעשים העוברים על כמה חוקים מתוך ספר החוקים הישראלי. את הבג"ץ הגיש עו"ד יאיר נהוראי עבור הפורום החילוני, ישראל חופשית ועוד אי-אילו מגישות ומגישים (גילוי נאות: אני ביניהם), כולל מאזור השרון (ניצן וייסברג מהוד השרון, מלי פולישוק בלוך מרעננה, גלילה יבין מהרצליה, עילאי הרסגור הנדין מכפר סבא, ויקטור בר מנתניה). תגובת המדינה לבג"צ ברורה: כן, יש חוק, אבל אנחנו לא מתערבים לאכיפת החוק וזכויות אדם הנגזרות ממנו, בהחלטותיה של הרבנות הראשית – שהיא הריבון לעניין זה. גם שר הבריאות או סגן שר הבריאות או השד יודע מה תוארו כרגע בספינולוגיה הפוליטית הכוחנית של הרבנים והממשלה, הכריז שהוא הריבון וההלכה היא החוק ובתי החולים יסורו למרותה. מדינת הלכה דה-פאקטו.
הסיפור הזה של פסח, לא לבד. נלווה לו קמפיין מתוזמן של רבנים נגד נשים ושל הציונות הדתית נגד הצבא והמדינה, במטרה גלויה, ברורה ומוצהרת לנהל את העניינים. קבלני הביצוע והמוציאים לפועל של מכבש הלחצים על הכנסת ועל הצבא, הם כמה בריונים אלימים, המקבלים גיבוי מהפוליטיקאים שלהם, המסתתרים תחת מכבסת מילים וחסינות פרלמנטרית. ככה רצים במרחב הציבורי מסעות הכפשה, דה-לגיטימציה, איומים ודמוניזציה נגד כל מי שמסרב/ת להעניק/ה להם את מפתחות המדינה: הרמטכ"ל, קצינים בכירים, המפכ"ל, חברי וחברות כנסת, עיתונאים/ות, שחקנים/ות, הורים שכולים, פצועי צה"ל, וגם כמה מיקירי המגזר שהעזו להביע עמדה עצמאית. כל אלו הופכים מיד ל"שמאלנים" ו"עוכרי ישראל".
רוצים להישאר מעודכנים?
אפילו אני, הקטנה, מצאתי את עצמי לאחרונה בעל כורכי מול הכוונות של אותן כנופיות. התלונות שהגשתי נגדם במשטרה, ילכו מן הסתם בדרך כל בשר. אני רק מקווה שאין זה סמן לכך, שלשם הם מובילים גם את מדינת ישראל. מה מטריף אותם? שהצבא לא נבהל מהם, ושהמטרות שלהם לא מורידות ראש ומתחבאות ברעד, ושחצי מהבנות במגזר מצפצפות עליהם ומתגייסות לשירות מעורב בצה"ל. וטוב שכך. בסוף, הרבה תנועות כאלו הושלכו לפח הזבל של ההיסטוריה.
אתיקה-שמטיקה, הם מפרסמים הכל. נתקלתי השבוע במאמר טרחני והזוי כזה במקור ראשון, עמוס דעות המוצגות כאילו הן עובדות מדעיות ודבר אלוהים חיים, מאת ד"ר עינת מירון, הטוענת שמטרת הצבא היא לפרק את הנשיות והגבריות ואת התא המשפחתי, והוא מועל בתפקידו ההיסטורי העיקרי, שאינו חלילה הגנת המדינה אלא שדכן המביא להקמת משפחות בישראל. הרבנים הצבאיים נותרו שומרי הסף האחרונים האמונים על המרחבים הבטוחים לנשים בצה"ל וה"נשים" בצה"ל נמכרו לסדר היום של ה"מגדר". את כל זה היא מבססת, בין השאר, על ניתוח הסרט "אפס ביחסי אנוש", שקיבל ממנה יחסי ציבור מצחיקים במיוחד.
היא ורבניה לא מביאים בשורה חדשה. לפני למעלה מעשור כתבתי במעריב תשובה לאחד בשם גבי אביטל, שנשא אז בתפקיד הדרכה רשמי בחיל האוויר, וטען בלהט ששילוב נשים מביא להחלשתה של מדינת ישראל וצה"ל בשדה הקרב. שנים לפניו, בעת שרותי הצבאי כתותחנית שוט ביחידת הניסויים של חיל השריון, נתקלתי ברס"פ מאחת ההתנחלויות, שרצה לנטוש אותי לבד בלילה בחולות המדבר כי הוא לא נוסע לבד בג'יפ עם אישה.
הלאומנות הדתית הגזענית, המיזוגנית, שנלחמת בציניות על זכויות הנדל"ן הגזלניות שלה בשטחים, ואין לה אלוהים (הכל מותר במלחמה הזו), עושה ואומרת את אותם דברים כבר עשרות שנים, תחת הסיסמא היפה והכתית כל כך: עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. כעת הם העלו הילוך, פשוט כי אבדו שליטה. לצידם, החרדים והחרד"לים פועלים לכפות על כולנו כשרות ושבת. אם אנחנו רוצות/ים להשאיר כאן משהו מעבר לאדמה חרוכה לילדינו ונכדינו, אסור לנו לתת לזה יד. ושיהיה פסח חופשי, שוויוני, פלורליסטי ונעים לכולם/ן.
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת
