דורותי וצחי. צילום עזרא לוי
דורותי וצחי. צילום עזרא לוי

האישה שהקימה את מועדון הכדורגל נשים של הפועל רעננה

הסיפור של מועדון הפועל רעננה בכדורגל נשים מתחיל באישה אחת, דורותי גור, שעלתה לארץ לפני כעשור וחיפשה לבנות שלה חוג כדורגל. כשלא מצאה, נעלה את נעלי הפקקים וייסדה את המועדון הכי גדול בארץ

כשדורותי גור (48) עלתה לארץ מקליפורניה היא חיפשה חוג כדורגל עבור שתי בנותיה שהיו אז בנות תשע ו-12. הבנות שיחקו כדורגל בארצות הברית ורצו להמשיך לשחק גם בישראל. גור חיפשה מועדון כדורגל עבור בנותיה וכשלא מצאה החליטה לא לוותר ולהקים מועדון בעצמה. כיום, לאחר עשור, מועדון הפועל רעננה בכדורגל נשים שייסדה גור הוא המועדון הגדול בארץ וכולל 120 שחקניות במספר קבוצות מגילאי 8 ועד לקבוצת הבוגרות שמשחקת בליגת העל. “הבנות שלי מאוד אהבו לשחק כדורגל בארצות הברית”, מספרת גור, “כשהגענו לרעננה לא הייתה קבוצת כדורגל בנות. פניתי להפועל רעננה ושאלתי אם יש דרך לפתוח קבוצה לבנות”.

במועדון הפנו את גור למאמן צחי קלפנר וביחד השניים פתחו את קבוצת כדורגל הבנות הראשונה בעיר. “בהתחלה היו בקבוצה רק 15 בנות. זו לא הייתה קבוצת ליגה אלא יותר כמו חוג” , גור מספרת, “בשנה השנייה גדלנו ל-30 בנות ומאז רק המשכנו לגדול. כיום אני מתעסקת אך ורק בכל מה שקשור למועדון כדורגל הנשים ברעננה, שכבר התפתח לחמש קבוצות, כשאחת מהן בליגת העל”.

העיסוק שלך בכדורגל התחיל כבר בארצות הברית?

“ממש לא. יש לי תואר שני בניהול בתי חולים והתעסקתי בעיקר בבריאות של נשים ותינוקות. לא דמיינתי שאני אתעסק בכדורגל. לפעמים קורים דברים בחיים שלא מבינים איך הם קורים, אבל ככה זה התגלגל. התחלתי את זה בהתנדבות, לא השקעתי כספים בקבוצה, כל מה שרציתי זה שיהיה לבנות שלי מקום לשחק כדורגל, ואחרי שהתחלנו וראיתי שזה גדל, זה הפך להיות עבודה”.

היום המועדון רווחי?

“את הכספים שאנחנו מקבלים אנחנו משקיעים בקידום הקבוצה. השחקניות משלמות, גם קבוצת הטרומיות, הילדות והנערות משלמות. שחקניות הקבוצה בליגת העל לא משלמות ואפילו מקבלות משכורת, כמו גם קבוצת המועדון שמשחקת בליגה השנייה. במועדון כדורגל הנשים ברעננה יש קבוצה לגילאי 8-10, קבוצה לגילאי 11-14, קבוצה לגילאי 14-18, ובוגרות מגיל 18 והלאה. כל הקבוצות הללו הם קבוצות ליגה ורשומות בהתאחדות הכדורגל”.
המועדון לא מסתפק רק בחוגי הכדורגל ובמשחקי הליגה ועם השנים התפתח גם לחוגים בבתי הספר היסודיים בעיר. “זה התחיל כפיילוט ומאז אנחנו נמצאים בתוך שבעה בתי ספר ברעננה”, אומרת גורי, “יש לנו 70 ילדות שמשחקות כדורגל בעיר והן משתתפות באימונים וטורנירים לכיתות א’-ג’. אם הן רוצות להמשיך ולשחק בפורום יותר רציני הן יכולות להצטרף להפועל רעננה”.

קבוצות כדורגל נשים. צילום הפועל רעננה

קבוצות כדורגל נשים. צילום הפועל רעננה

מה ההבדל בין כדורגל נשים בארצות הברית לבין כדורגל הנשים בארץ?

“ענף כדורגל הנשים מאוד מפותח בארצות הברית. כשהגענו לכאן כדורגל לנשים לא היה דבר כל כך מקובל, התפיסה של האנשים הייתה שכדורגל ובנות זה לא דבר שהולך ביחד. עם השנים חל שינוי בתודעה ולאט לאט בעזרת עבודה של הצוות חל שינוי בתפיסה, אך יש עדיין עבודה לעשות. הספורט נותן כלים לחיים בין אם זה לבנים או לבנות, וזה לא רק חשיבות פיזית, אלא גם איך לעבוד ביחד למטרה אחת, למסור את הכדור שמישהו אחר יבקיע את הגול, לוותר לטובת הקבוצה”.
כיום הבת הגדולה של דורותי כבר בת 22 ולומדת באוניברסיטה והבת הקטנה בת ה- 19 התגייסה לצבא כשחקנית מצטיינת וממשיכה לשחק בקבוצת ליגת העל בהפועל רעננה וגם משחקת בנבחרת ישראל. “הבנות שלי הן אלו שרצו לשחק כדורגל”, אומרת דורותי, “התפיסה המקובלת היא שילדות ירצו ללכת לחוג בלט ולא לחוג לכדורגל. אני חושבת שהיום כבר קיימת הבנה שכדורגל זה לא רק לבנים. והשינוי הוא לא רק של הילדות, אלא גם של ההורים והמשפחה. בהתחלה, כשהיינו מפרסמים את החוג כדורגל בבתי הספר, ההורים היו אומרים שזה לא מתאים לבנות, אבל אחרי שהם ראו שהילדה כן משתתפת והגיעו לטורנירים, הם ניגשו אליי כדי להגיד כמה שזה מקסים וכיף לראות שהילדות עובדות ביחד”.
איזה תגובות קיבלת מאנשים כשרצית להקים את הקבוצה?
“אני שמעתי לא פעם שזה לא ילך כאן בארץ כי אין הרבה בנות שירצו לשחק כדורגל. חשבתי ואני עדיין חושבת שזה דבר מאוד חיובי”.

איך הבנות שומעות על הליגה לנשים?

“שומעים עלינו מפה לאוזן, זה השיווק הכי טוב שלנו. הבנות משתפות כמה הן נהנות במועדון ואחריהן מגיעות בנות חדשות. דרך שיווק נוספת היא באמצעות הפרויקט בבתי הספר היסודיים. אנחנו משקיעים בחוגים של הבנות הצעירות וכך הן מבינות שהן גם יכולות לשחק כדורגל. שבהפסקת בית הספר כדורגל זה לא רק לבנים אלא גם לבנות והן מבינות שזו הזדמנות עבורן. בנות מגיעות גם דרך עמוד הפייסבוק שלנו ואירועים שאנחנו מקיימים בעיר. בקרוב אנחנו עושים אירוע לכבוד יום האישה שבו השחקניות של הפועל רעננה יגיעו לבתי הספר היסודיים, לחטיבות והתיכונים, ויספרו על החוויות שלהן. זו בעצם החשיפה הכי גדולה שלנו, בנות רואות את זה וזה מעניין אותן, זה פותח להן את העיניים ואת המחשבה שאולי גם הן יכולות לשחק”.

לאורך השנים זכו קבוצות המועדון של הפועל רעננה בכדורגל נשים במספר הישגים לאורך השנים. בעונה שעברה זכתה קבוצת המועדון באליפות הליגה הלאומית לבוגרות בנוסף לאליפות והגעה לגמר הגביע של קבוצת הילדות. עוד ברזומה של המועדון הגעה לגמר גביע הנערות לפני שנתיים באליפות ליגת הילדות בעונת 2011/12. “לפני שנה פתחנו את הקבוצה של הבוגרות בליגה השנייה ובתוך שנה אחת סיימנו את העונה במקום הראשון ובאופן אוטומטי עלינו לליגת העל, זה תקדים, אף קבוצה מליגת הכדורגל נשים לא עלתה לליגת העל תוך שנה. השנה אנחנו בינתיים באמצע הטבלה בליגת על, שם מתחרות תשע קבוצות כדורגל נשים מרחבי הארץ”.

במועדון עובד צוות של 11 אנשי מקצוע, מתוכם ארבע נשים: שני ארוך, מאמנת הקבוצה הטרומית ושל קבוצת מאמא גולד לאמהות, דנה כרם שהיא מאמנת קבוצת הנערות, מעיין ברסלר הפיזיותרפיסטית וגור שמנהלת את כל פעילות המועדון. לצידן עובדים המאמנים אלון וירון ברומר, יונתן אוזלמן, תמיר הבויניק, אשר דיאמנט וצחי קלפנר.
קלפנר, המנהל המקצועי של המועדון מספר איך לפני עשור קיבל פנייה מגור, שרצתה לפתוח מועדון כדורגל בנות. “אימנתי בנים בהפועל רעננה”, הוא מספר, “זאת  הייתה השנה הראשונה שלי ודורותי פנתה ליושב ראש האגודה, רוני קידר, שאמר לה שאין לנו כדורגל נשים ואם היא רוצה היא יכולה להקים מועדון. רוני קידר פנה אלי ושאל אם זה מעניין אותי לאמן נשים כי יש איזו משוגעת אחת שרוצה להקים קבוצת בנות”.

אימנת בנות בעבר?
“אימנתי בנות בעבר ברמת גן. בגלל שזו הייתה השנה הראשונה שלי ברעננה היה לי חשוב לקחת עוד תפקיד ואז חברתי לדורותי והתחלנו לאמן את שתי בנותיה ועוד מספר חברות שלהן”.
קלפנר מספר כי החוויה שהבנות במחזורים הראשונים עברו שונה לגמרי ממה שהשחקניות עוברות היום. “במחזור של הבנות של דורותי הבנות קצת התביישו שהן משחקות כדורגל”, הוא אומר, “הן היו מסתירות את זה. אם היינו יוצאים לטורניר והן היו צריכות לצאת לבושות עם המדים אז הן היו מעדיפות לצאת מדלת צדדית, או לשים טרנינג רגיל ולא של כדורגל. היום הן הולכות עם המדים בגאווה. הדור של שחקניות הכדורגל היום הוא דור של נשים גאות שלובשות את המדים שלהם בגאווה בדיוק כמו הגברים”
 

 

מה  ההבדל בין אימון בנים לבנות?

“ההבדל הוא גדול. בנות באות קודם כל ממקום של להקשיב וללמוד. הבנים הרבה פעמים בכדורגל חושבים שהם יודעים הכל ויודעים יותר מהמאמן. הבנות באות ממקום הרבה יותר נקי, מקום של למידה והקשבה למי שעומד ללמד אותן. זה הבדל מאוד משמעותי בחוויה שלי כמאמן. לבנות אצלנו יש הרבה פרגון ואצל בנים בדרך כלל יש תחרות גדולה, על דקות משחק ועל עמדות במגרש. לבנות יש הרבה סבלנות אחת לשנייה, האלמנט והמרכיב התחרותי הוא הרבה יותר נמוך. הן נהנות מהעשייה עצמה, הן לא מחכות לתוצאות, הן פשוט נהנה מהאווירה והעשייה. בנים חולמים להמשיך לשחק בחו’’ל ולהרוויח הרבה כסף, בנות לצערי, לא באות מהמניע הזה כי הן יודעות שלהתפרנס מכדורגל נשים זה כמעט בלתי אפשרי. הן באות מהמניע הטהור שכייף להם”.

למה אי אפשר להתקיים מכדורגל נשים?

“זו המציאות, לצערי. בתור מישהו שנמצא עם קבוצה בוגרת שמשלמת משכורות לשחקניות, אי אפשר בכלל להשוות בין המשכורות שמרוויחים בליגת העל נשים לליגת העל גברים. מכל מיני סיבות שאני לא את כולם יודע. אני משקף את המציאות, המשכורות בהפועל רעננה גברים הן לא פי שתיים , לא פי שלוש ולא פי עשר אלא הרבה יותר גבוהות מהפועל רעננה נשים. זה משהו שקורה בכל המועדונים ולא ייחודי בהפועל רעננה”.
קלפנר מספר כי הבעיה המרכזית של כדורגל הנשים היא הסטיגמה. “הכדורגל בישראל נתפס כענף של בנים”, הוא אומר, “נכון שהוא עובר שינוי בעשור האחרון אבל זה לוקח זמן. רעננה לשמחתי היא עם המון אמריקאים, להרבה אנשים שבאים מחו’’ל יש תרבות של כדורגל בנות. בארצות הברית יש יותר בנות שמשחקות כדורגל מבנים. למי שמגיע מארצות הברית כמו דורותי, זה נראה הכי טבעי לשחק כדורגל. פה בישראל הרבה פעמיים עדיין נתפס כענף ששיך לגברים. אבל היום הבנות מרגישות את השינוי באווירה והן הרבה יותר משוחררות וגאות ולא מרגישות שהן יוצאות דופן".

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר