בטקס יום הזיכרון שנערך אתמול בבית יד לבנים, הוקרן סרט על סגן אבי מילר ז"ל שנהרג בתשיעי ביולי 1993 כאשר טיל פגע בעמדה עליה פיקד בגזרת סוג'וד שבלבנון.
נעמי מילר, אימו של אבי, מספרת כמה הוא אהב את החיים. "הוא היה אינטליגנטי, יצירתי, אהב לנגן, אדם שאוהב וחי את החיים", היא אומרת, "הוא תמיד הפנה מבט אל האחר, אל זה שמולו, כל אחד באשר הוא, אדם דתי, מבוגר, נערה, בן משפחה צעיר, לכולם הוא הפנה מבט".
אבי מילר ז"ל גדל ברעננה וניגן בתזמורת הנוער העירונית. הוא היה מדריך במחנות העולים ולמד בתיכון אוסטרובסקי. "אבי גמר את התיכון צעיר אז לפני הצבא הוא הלך להיות מדריך בבית ספר שדה במצפה רמון כי אחותו הייתה שם חיילת והזדמן לו להיות איתה שנה", מספרת נעמי, "הוא הדריך בני נוער , משפחות, בנות אולפנה, ועם כולם הוא שמר על קשרים. הוא היה מדריך עם אופי מאוד מיוחד של טיול בשטח".
כשהתגייס אבי הוא הלך לקורס טייס והיה שם חצי שנה. "כשהוא עזב את קורס הטיס הוא עבר לצנחנים כי אבא שלו היה בצנחנים ואבי הלך בדרכו", היא מספרת, "שם הוא התחיל קורס סמלים ואחרי זה קורס קצינים וגם היה מדריך בבית ספר לקצינים, ואז היה צריך להוציא אותו משם לטובת המוצבים בלבנון, שם חי תקופה ארוכה. כל מי שהכיר אותו, החניכים והמפקדים שלו תיארו תמיד מפקד שחוץ מללמד את חייליו את צורת הלחימה, הוא היה מלמד אותם על פרחי ארץ ישראל ועל פסוקים שמתאימים מהמקורות לשטח שהם בו הם נמצאים ועל כל מיני דברים נוספים שלא קשורים בכלל לצבא. הוא תמיד אמר שהוא עושה את זה כדי שלא יתייבש לחיילים השכל. הוא גם הכין חניך שלו לפסיכומטרי אחרי הצבא, ואותו חניך היום הוא דוקטור, שהדוקטורט שלו נעשה, כמו שהוא אומר, בהשראת המפקד".
את הסרט שהוקרן אמש בטקס יום הזיכרון יזמה והכינה מחלקת התרבות בעיריית רעננה ובו מתראיינים הוריו של מילר, חברי ילדות, המפקד שלו, אלוף הרצל הלוי, בשילוב תמונות משלבי חייו.
איך נוצרה היוזמה מול מחלקת התרבות ברעננה?
"קיבלתי טלפון ממחלקת התרבות בעיריית רעננה שבו אמרו לי שרוצים לעשות סרט על אבי. בהתחלה אמרתי: 'מה עוד יש להגיד עליו שלא נאמר?' הרי עשו כל כך הרבה סרטים עליו והוא זכה להיות מדובר ומסופר. בעירייה אמרו שאם הם רוצים לעשות את הסרט לאבי כי הוא בן רעננה. הבנתי את העניין, התרגשתי והסכמתי. במחלקת התרבות פגשתי אנשים מופלאים ברגישות שלהם והבינו שלא צריך לעשות רק סרט צבאי, שמהלל את המפקד והגיבור. לפני אותו רגע נורא שהוא נהרג, הוא חי חיים מלאים ושלמים. תמי הבמאית, נטלי האחראית על האירועים ושמוליק הצלם שהואמלאך קשוב ורונית מנהל מחלקת התרבות, כולם חברו יחד לאיזה מן מעשה לא מובן מאליו. אני מרגישה שזכינו שאנשים טובים ורגישים ידברו את אבי, יכירו לבני רעננה".
