כמעט שנה אחרי שהודחה מתוכנית הריאליטי נולד לרקוד קיבלה הרקדנית שיינה היידי (26) מרעננה טלפון מהבמאי יואב צפיר שהזמן אותה להשתתף בקליפ של נטע ברזילאי לאירווזיון. היידי שכמובן הסכימה לעבודה שהוצעה לה לא האמינה שיום אחד היא תעמוד על במת תחרות השירה הכי גדולה בעלם כמנצחת. “יואב צפיר הוא הבמאי של נולד לרקוד וכשהם חיפשו רקדניות לשיר TOY הם חשבו עלי. קודם הם הציעו לי להיות בקליפ של נטע ואחרי שהקליפ יצא הם הציעו לי להיות במשלחת לליסבון. ידעתי מי זו נטע כי ראיתי אותה ב”הכוכב הבא” ומאוד אהבתי את מה שהיא עשתה שם”.
התחברתן מיד?
“מהחזרה הראשונה לקליפ היה לי ולנטע חיבור טוב, היה ברור לכולם שהיא לוקחת את האירוויזיון. היא נורא מצחיקה ונורא קלילה ומאוד מכבדת. ידעתי מהתחלה שהולך להיות לי מסע מעניין, היא בן אדם מדהים”.
צילום: איתי בצלאלי
איך היה המסע לליסבון?
“בליסבון נשבר הקרח לגמרי כי היינו שבועיים יום ולילה באותו מלון עם אותם אנשים והיה יחס חברתי של עבודה בין כולם. הפכנו כולם חברים לכל דבר, זה היה מדהים. אני חושבת שאנחנו נשמור כולנו, על קשר, כי אחרי חוויה כזו אי אפשר לא להיות בקשר”.
ואיך ההרגשה לעמוד על במת האירווזיון?
“זה היה מטורף. זו חוויה מדהימה וזה כבוד גדול לייצג את המדינה ואין לי דרך להסביר את זה במילים. זו הייתה התרגשות גדולה וזה היה האירוע הכי ענק שאני בטח אהיה בו עם קהל מטורף. אחרי הזכייה גם פגשתי את ראש הממשלה ואשתו וזה היה עבורי סוריאליסטי ומאוד מרגש. זה לא אנשים שאתה מצפה לפגוש”.
מאז ומתמיד שיינה היידי חלמה להיות רקדנית. היא מגיעה ממשפחה דתית אמריקאית שלדברי היידי תמיד תמכה ברצון שלה לרקוד. “אני מגיעה ממשפחה דתית, פירוש השם שיינה זה יפה ביידיש”, היא מספרת, “אבא שלי מנהל בחברה ‘’טריידר 2 והוא מתגורר בניו יורק ומגיע בכל סוף שבוע לארץ, אמא רחל, סוכנת נסיעות ועובדת במשרד של רופא עיניים, ויש לי שני אחים. ההורים שלי ואחותי עדיין דתיים ואני ואחי לא. התחלתי לרקוד בגיל שבע, בגלל שאחותי רקדה וכשהייתי קטנה מאוד רציתי להיות כמוה. הריקוד התאים לי כי הייתי ילדה היפראקטיבית וזה מאוד עזר לי ומאוד אהבתי את זה. מגיל צעיר ידעתי שאני אהיה רקדנית, זה מה שבוער בי וזה מה שאני אוהבת את זה ואני מחוברת לזה. בלימודים עברתי הרבה בתי ספר. התחלתי בבית ספר בילו וכשעברנו דירה בעיר עברתי לבית ספר יבנה ומשם למיתרים. אחר כך למדתי בבית הספר רימון ובסוף סיימתי את הלימודים בתיכון באביב. בתור ילדה מאוד אהבתי לזוז ולעשות כמה דברים בבת אחת. החברים שלי צחקו עלי שעשיתי הכול וזה נכון. רכבתי על סוסים באופן מקצועי, למדתי קראטה במשך שמונה שנים והתחריתי בתחרויות, ניגנתי על תופים, חצוצרה, פסנתר, גם למדתי משחק והייתי בחוג אומנות. אני חושבת שעשיתי הכל מהכל ורק כשהגעתי סופית להחלטה שאני רוצה להיות רקדנית, הפסקתי עם הכל והתמקדתי רק בזה. הפכתי את הריקוד למרכז העשייה שלי”.
לא הרגשת ניגוד בין המשפחה הדתית לריקודים?
“להורים שלי אף פעם לא הפריע שאני רוקדת והם תמיד תמכו בי. אנחנו משפחה ששומרת על המסורת אבל ההורים שלי תמיד ידעו שזה החלום שלי. אף פעם לא הייתה התנגדות מצד המשפחה שלי לעשייה והלימודים שלי בתחום הריקוד והם אלו ששלחו אותי ללמוד ריקוד ולא עשו מזה עניין של דת או איסורים. יש כל מיני רמות וסוגים של דת ואמונה ואצלנו זה אף פעם לא היה האישיו”.
מתי הבנת שאת רוצה להפוך את הריקוד למקצוע?
בגיל 17 הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים ולעשות את זה ברצינות ונסעתי ארבע פעמים בשבוע לראשון לציון ללמוד אצל נדין אנימטו שזה בית ספר גדול שמתמחה בתיאטרון ומחול. כשהגעתי לשם התקבלתי ללהקת הנוער ושם ממש התפתחתי ועשיתי מסלול לרקדנים, כולל מסלול להכשרת רקדנים והוראה בשיטה שלה. ואז היא עברה לניו יורק להקים להקה ואני נסעתי בעקבותיה. הופענו במשך שנתיים בכל העולם. לא רק בניו יורק, אלא גם בגרמניה, כולל פולין, נירנברג, פראג, פיטסבורג, קוריאה סיאול, רוסיה ועוד. הייתי בת 22 הגעתי לניו יורק והתפרנסתי מריקוד, לא היה לי קשה כי אני אמריקאית ובסופו של דבר נשארתי שם שנתיים”.
איך הסתדרת בניו יורק? היית נורא צעירה.
“ניו יורק היא הבית השני שלי. אבא שלי מחלק את הזמן שלו בין ניו יורק לישראל ובתקופה שעברתי לגור שם נעזרתי בו וגם חסכתי כסף לפני בשביל שאוכל לנסוע לשם. המטרה של הנסיעה שלי היחתה לעבוד בתחום הריקוד אבל גם ללמוד ולהשתפר במה שאני עושה. עשיתי שם קורס רקדנים שנמשך שלושה חודשים ובמקביל עבדתי בתור אופר אצל משפחה יהודית אמריקאית. היה לי כיף שם, הכרתי המון אנשים וגם הופעתי על במות אצל כל מיני כיראוגרפים בהופעות שם. אחרי שנתיים חזרתי כי הרגשתי שבתקופה שטסתי, הרגשתי שלא ממש מיציתי את עצמי בישראל מבחינת הקריירה שלי והחלטתי שיש לי מה לעשות כאן. רציתי לממש את עצמי כאן בישראל לפני שאני מחליטה שאני רוצה לחזור לשם”.
בשנת 2017 לאחר שחזרה מניו יורק ניגשה היידי לאודישנים של תוכנית הריאליטי נולד לרקוד שם נבחרה להשתתף בנבחרת של הרקדן עידן שרעבי. “כשחזרתי מניו יורק התחלתי לעשות אודישנים לכל מיני דברים ואז התקבלתי לנולד לרקוד אך הודחתי ממש לפני רבע הגמר. אחרי התוכנית אנשים התחילו להכיר אותי ולפנות אלי, ככה התחלתי להופיע בכל מיני מקומות. רקדתי בקליפים של נועה קירל, סטפן, דיקלה, שרית חדד, נתן גושן ובימים אלו אני עושה את הכיראוגרפיה של הזמר איתי לוי למופע שלו בקסריה. אני חושבת שהתוכנית הזו הייתה עבורי מקפצה לעולם הבידור. במאים ומפיקים הכירו אותי וראו את הכישרון שלי בתור רקדנית”.
צילום: איתי בצלאלי
רוצים להישאר מעודכנים?
איך הרגשת לרקוד עם נועה קירל,שתיכן מרעננה, הכרתן לפני?
“אני לימדתי את נועה קירל כשהיא הייתה בכיתה ד’ בסטודיו זוהר ברעננה, עקבתי אחרי מה שהיא עשתה כל השנים ואני מאוד גאה בה. היא פשוט כוכבת ולרוד אותה זו ממש סגירת מעגל לרקוד איתה”.
מה הדבר הבא שאת רוצה לעשות בתחום?
“אף לא הייתה לי מטרה אחת וזה כנראה מה שהוביל אותי בחיים שלי ובקריירה שלי כי אני פשוט מזמנת עבודה ואני מאמינה שדברים טובים קורים. אני גם מלמדת ריקוד בסטודיו ‘’קצב הגוף’’ בראשון לציון ואני מלמדת בסטודיו ‘’מוזה’, זה משהו שאני עושה במקביל להופעות שלי. אני מאמינה שאני תמיד אעסוק בזה בדרך זו או אחרת”.
ברור לך שצבע השיער שלך הוא סימן ההיכר שלך, נכון?
“היום כן. אבל זה התחיל מאוד תמים כי אני מאוד לעשות דברים בשיער. עוד הרבה לפני שהייתי בתוכנית ריאליטי או הופעתי על במות, עשיתי דברים משוגעים בשיער כשכבר הייתי בפריים טריים, הבנתי שזה משהו שבא לטובתי כי אנשים זיהו אותי בזכות. אני חושבת שאני מביאה הרבה לבמה כי למדתי גם תיאטרון ומחול בסגנון אנימטור וזה ממש ללמוד איך להיכנס לדמות. זה מאוד מייחד אותי ומבליט אותי וכולם מחמיאים לי ומפרגנים. גם ברעננה קיבלתי פרגונים טובים וזה מאוד מרגש אותי שאנשים מכירים אותי ואנשים וזה מאוד נחמד גם להורים שלי שהם קיבלו קצת מחמאות אחרי שהם תמכו בי כל כך הרבה שנים”.
חולמת על קריירה מעבר לים?
“אני לא חושבת שאני אנסה כרגע את מזלי מעבר לים כי אני מאוד מתחברת למה שקורה לי בתעשייה בארץ והרבה תפקידים נפתחים לרקדנים אבל אי אפשר לדעת אילו אפשרויות יגיעו. רפי עגיב הוא הסוכן שלי בארץ ועוד לא דובר על לקדם אותי בחו”ל. כרגע מלמדת את הדורות הבאים וגם מופיעה עם אמנים מוכרים”.
