סגן א’ לא הספיק אפילו למצוא עבודת קיץ לפני שהתגייס. עשרה ימים לאחר הבגרות האחרונה נקטף לקורס הטיס אותו הוא מסיים באופן רשמי בימים אלה. א’ הוא בן לאזרח עובד צה”ל בחיל האוויר וסגנית מנהלת תיכון. בעת לימודיו בחטיבת השרון ובתיכון אוסטרובסקי, מצא עצמו א’ במסגרות מחוננים כגון לימודי מתמטיקה באוניברסיטת בר אילן ותכנית המנהיגות ‘ליד’. בזמנו הפנוי הוא ניגן על פסנתר, שיחק כדורסל בנבחרת הנוער של רעננה ואף התנדב במד”א, שם נצברה בזיכרונו חוויה בלתי נשכחת.
“התנדבתי במד”א במשך שנתיים”, מספר א’, “בשנה הראשונה הייתי מתנדב, ובשנה השנייה הייתי גם מדריך. באחת המשמרות הראשונות שלי במירוץ רעננה, המורה לספורט שלי בתיכון קרס בסוף המירוץ, הצוות שהייתי חלק ממנו עשה לו החייאה והוא ניצל”.
א’ מספר כי הגיוס לחיל האוויר היה המשך ישיר להיסטוריה המשפחתית שלו. “אחותי הייתה בקורס טיס ולא סיימה אותו, והיום היא סרן במילואים בטייסת 166 מפעילת כטמ”מ, (כלי טיס מאויש מרחוק). אבא שלי היה טייס קרב”, הוא אומר, “אבא שלי מתרגש מעניין של דור ההמשכיות כמובן. לאחר השחרור הוא עבד כאזרח עובד צה”ל, והיה אחראי על הקליטה של מטוסי הלביא וכיום הוא ממשיך לעבוד על פרויקטים עם הצבא”.
למה בחרת בטיס?
“קורס טיס הוא קורס מאוד יוקרתי. התמיינתי לעוד כמה דברים, למודיעין וכאלה, אבל בסוף החלטתי שאני הכי רוצה ללכת על הקורס. זה לא היה חלום שלי או משהו שחיכיתי לו מגיל קטן, וזה שאבא שלי היה טייס קרב זה גם לא דחף אותי. אבל כשהתחלתי את הקורס לא הייתי בטוח לחלוטין שזה מה שאני רוצה. ככל שהקורס התקדם, והתחלתי לעשות טיסות וללמוד ולהכיר את החבר’ה, הרצון והמוטיבציה עולה, וקיבלתי החלטה שזה מה שאני רוצה לעשות”.
איך עבר עליך המסלול?
“השנה הראשונה היא שנה ‘קרקעית’ בה לומדים להיות לוחם קרקע. תוך כדי גם יש את קורס הקצינים של קורס הטיס, ותוך כדי גם מבצעים 15 טיסות. לא יוצאים כמעט הביתה בשנה הראשונה ואין כמעט טלפון. אחר כך יש חצי שנה של טיסה, מחלקים למגמות טיסה – מסוקים, מטוסים, נווטים וכו’. אני נבחרתי להיות במסלול טייסי קרב. ואז ההכשרה ממשיכה וכוללת את הלימודים הגבוהים מבן גוריון בהם אתה מקבל גם תואר ראשון, הולכים לאוניברסיטה פעמיים בשבוע וחלק מהזמן המרצים בבן גוריון מגיעים לבסיס. המסלול מאוד מגוון, ארוך. כל שלב עמוס ואתה לומד בו דברים שונים. יש באמת תכנים מורכבים ומעניינים לאורך כל המסלול”.
מה החלק הכי קשה בקורס?
“כל הזמן מנפים חברים שלך. התחלנו בסביבות 300 צוערים בקורס ועכשיו אנחנו בערך 30. ניפו כמעט 90%. כל הזמן אתה יוצר חברויות חדשות ואז אנשים נופלים, ואז אתה עושה זאת שוב וחוזר חלילה. זה חלק לא קל”.
יש לך המון זמן לשרת בקבע עכשיו כשסיימת את ההכשרה. איך אתה מרגיש עם זה?
“יש לי 7 שנים קבע. זה כאילו להתחיל לעבוד ישר אחרי הצבא, אני עושה משהו שחשוב לי ואני מאמין בו, וגם אני נהנה ממנו בין היתר. עכשיו התור שלי לשמור על המדינה, אז אני מרגיש עם זה טוב ואני מתרגש”.
מה אתה זוכר כרגע מכונן שלך כטייס?
“יש כל מיני עליות ומורדות. יש רגע מיוחד, בפעם הראשונה שאתה עולה לאוויר לבד כשאתה מבישן אתה אחראי למטוס ולגורל שלך, על ההמראה ועל הנחיתה, ואין לך מדריך שיושב לידך ודואג להכול. זה מאוד מרגש ומספק ואתה מרגיש הרבה אחריות על הכתפיים. אני לא אשכח את הסולו הראשון שלי”.
