תכירו את אריאלה גויכמן גארבר. למרות הנכות שלה, גויכמן גארבר מימשה עצמה בחייה. היא הקימה עסק עצמאי, פתחה בלוג אופנה מצליח שעליו היא מרצה בכל הארץ ויחד עם בעלה דניאל, הביאה לעולם זוג תאומים בהליך פונדקאות בגיאורגיה.
"נולדתי עם נכות שנגרמה ממחלה בשם ספינה ביפידה (Spina Bifida)", מספרת גויכמן גארבר בת ה-37. "משמעות המחלה היא חוליה חסרה בעמוד השדרה שלא מתפתחת אצל העובר, וגורמת להתנוונות של כל מערכת העצבים בפלג הגוף התחתון. אז מהרגע שהייתי תינוקת, כל פלג הגוף התחתון שלי נפגע נוירולוגית. בנוסף לכך בעקבות המחלה, יש לי כליה אחת. רוב החיים הייתי עם קביים, וחלקים שלמים מהחיים רותקתי לכיסא גלגלים. המחלה גם הובילה אותי לסדרה מאוד ארוכה של ניתוחים מסובכים".
"למדתי בבית הספר היסודי בברטוב, בחטיבת השרון ובתיכון אוסטרובסקי" היא ממשיכה ומספרת. בזמנים שאני למדתי עוד לא היה קיים חוק השילוב שמטרתו לשלב אנשים עם מוגבלויות או נכויות בכיתות רגילות, אבל למרות זאת ההורים שלי נלחמו בשיניים כדי שאלמד עם כולם בכיתה רגילה. אני זוכרת שבין כיתה א' לג' אושפזתי במשך כמעט שנתיים במוסד שיקומי בירושלים עקב המחלה. כל יום שישי ההורים שלי היו לוקחים את המחנכת שלי עד לירושלים כדי שתשלים לי חומר. לאחר התיכון למדתי תואר משולב בספרות אנגלית וחינוך, והוצאתי תעודת הוראה ותרגום".
איך הגעת להחלטה להקים עסק עצמאי?
"כשסיימתי את האוניברסיטה, ראיתי שמאוד קשה לי ללמד בכיתה ולהשתלב בשוק העבודה. החלום שלי היה להיות מורה, אבל כשעשיתי את הסטאז' שלי בהוראה, לנוע בין כיתות, בקומות שונות, בין שיעורים שונים, היה מאוד קשה ומעייף ומאמץ פיזי אדיר. לא הייתי מסוגלת להמשיך כך פיזית. לאחר מכן, גם כשרציתי ללכת לעבוד במשרדים שונים בעבודות של תרגום, היה לי גם מאוד קשה. הבעיה הייתה להחזיק את הראש שמונה-תשע שעות רצוף במשרד, דבר שהיה כמעט בלתי אפשרי. התרופות שלקחתי בעקבות המחלה ממש התישו אותי. לאחר מכן פשוט פתחתי תיק במס הכנסה והחלטתי שאני אנהל את הלו"ז של עצמי והתחלתי לעבוד כפרילנסרית של תרגום ועריכה. עבדתי עם הוצאות ספרים, עם משרדי ממשלה, והתחלתי לתת שיעורים פרטיים באנגלית".
"ההורים שלי עלו מברית המועצות ואני מוכרחה להגיד שיש משהו בחינוך הרוסי ההישרדותי שדוחף אותך קדימה ומביא אותך להסתכל אל העתיד ולא להישען על העבר"
ואיך הגעת בעצם לנושא האופנה?
"ב-2012 פתחתי בלוג בתחום תולדות האופנה, שבעצם מספר את כל הסיפורים הכי מצחיקים, משעשעים והזויים מאחורי הטרנדים האופנתיים אותם אנחנו לובשים. לפני שנה וחצי, התחלתי להרצות על סיפורים מהבלוג ברחבי הארץ, ויצא לי להגיע עם ההרצאה למקומות כמו פסטיבל אייקון בתל אביב לדוגמא".
כשהיא נשאלת מאין שאבה את הכוח לצאת לדרך עצמאית, היא אומרת: "אני חושבת שההורים שלי גידלו אותי בצורה אופטימלית. גידלו אותי עם המון כוח רצון, ועם המון הבנה שלא צריך להסתכל אחורה ולשאול שאלות. צריך להבין מהן החוזקות שלי, מהם הקשיים שלי, לעשות חשבון ולעבוד עם מה שיש. ההורים שלי עלו מברית המועצות ואני מוכרחה להגיד שיש משהו בחינוך הרוסי ההישרדותי שדוחף אותך קדימה ומביא אותך להסתכל אל העתיד ולא להישען על העבר".
כנסו כאן לבלוג האופנה של אריאלה
איפה את מרגישה שהמחלה מגבילה אותך הכי הרבה?
"לצערי המחלה מגבילה אותי גם כיום. בגלל שהשנה נכנסתי לניתוח מסובך עקב המחלה. בגלל שבשלושת החודשים האחרונים הייתי מרותקת לכיסא גלגלים, כל הפעילויות שלי נפסקו. הפסקתי ללמד ולהרצות. אני מאוד מקווה שאני אחזור ללמד ולעבוד בצורה סדירה. אני רוצה לנסוע לטייל, להרצות על הבלוג שלי, ולבלות עם המשפחה המקסימה שלי כמה שאפשר".
בתיה ליידנר
כל הכובד לה על ההצלחות. יש אלפי אנשים עם מוגבלויות במדינה , פיזי אנט ולקט ואלי ונפשי,ואם החברה היה נותן להם הזדמנויות שוות גם הם היו יכולים להצליח לחיות חיים עם משמעות וגם להיות שותפים ותורמים לחברה. רק לרוב , החברה מנדה אנשים בעלי מגבילות.קשה לנו כחברה לקבל את השונה ,האחר. אבל הגיעה הזמון להשתנות,ולאו רק כאשר קוראים סיפורי הצלחה כזאת אלה ביום יום שלנו