מעטים הילדים שגדלו כמו האחים במשפחת הרצוג: יובל, יעל ואיתי נולדו וחונכו ברעננה, אך בילו חלק נכבד מזמנם בים. אביהם, ג'קי הרצוג, היה קפטן ספינות מסחר במשך שנים רבות, ואף קבע שיא עולמי בתקופתו כשהפך לקפטן הצעיר ביותר בעולם בגיל 26. אמם, חיה הרצוג ז"ל, התאהבה במים הכחולים כבר בגיל מוקדם, מה שהוביל אותה להתחתן עם איש הים הגדול מלכתחילה. לאחר שנפטרה בשנת 2014 מסרטן ריאות בגיל 66, החליטו שלושת האחים להנציח את זכרה בדרך מיוחדת: הם רכשו מכספי הירושה שהותירה להם אמם סירת מפרש מסוג "קטמרן", וכתבו עליה את שמה – "Haya's Spirit", רוחה של חיה. יעל, מאיירת במקצועה, אף איירה את דמותה של אמה על גוף ומפרש הסירה, שכיום שוכנת בנמל בשדות ים.
"אמא שלי כל חייה אהבה את הים", מספרת יעל, 40, "היא הכירה את אבא שלי בגיל 14. אז היא אז גרה ברמת השרון, והיא כבר ידעה שהיא רוצה חבר שקשור לים. זה היה משהו שהיה לה ברור מלכתחילה, ובגלל היא הייתה יוצאת רק עם בנים שלמדו בפנימיית "קציני ים", איפה שאבא למד. בגיל 18 הם כבר התחתנו, והיא ידעה שהיא מתחתנת עם הים, שאבא הולך למסלול קריירה של קפטן, הוא היה מפליג המון. את כל השנים הראשונות של חייהם כזוג, העבירו בהפלגות. ירח הדבש שלהם היה בהפלגה לארצות הברית. היום אם אתה איש צוות על ספינה, אתה עושה סיבוב של חודשיים שלושה וחוזר הביתה, פעם היו עושים סיבוב של חצי שנה, תשעה חודשים".
לאחר שנישאו, עברו ג'קי וחיה הרצוג לרעננה, בה התגוררו הוריו של ג'קי, מותיקי המושבה והבעלים לשעבר של בריכת מכבי הנוסטלגית. חיה, שהייתה מורה במקצועה באולפן לעולים חדשים, הפכה מוכרת מאוד ברעננה בשל התנדבותה במשמר האזרחי, שנמשכה למעלה מחמש עשרה שנה. "היא הייתה מאוד פעילה. בעקבות ההתנדבות כולם הכירו אותה, אפילו ראש העיר דאז זאב בילסקי", מספרת יעל, "היא הייתה דמות מאוד מרכזית בעיר. בין אם כשהיא הייתה יוצאת לסיור עם הניידות, או בין אם כשהיא עזרה באבטחה באירועים כמו ימי עצמאות, היא הייתה תמיד בשטח. מאז שאני ילדה, אני זוכרת שהיה קשה ללכת איתה ברעננה. כל שניה היה מישהו אחר להגיד לה שלום".
חיה הרצוג ז"ל עם ילדיה איתי ויובל
למה היה חשוב לכם כל כך להנציח את זכרה בים?
"חשוב לציין ראשית שגם הקמנו אתר אינטרנט לזכרה. תבין, היינו ועודנו משפחה של ים. היינו יוצאים עם אבא להפלגות במהלך הקיץ, בגלל שנולדתי בקיץ לא הייתה יום הולדת עד גיל 16 שלא חגגתי בים. אבא שלי קנה סירת קטמרן כשהייתי בת 5, ומאז כולנו למדנו לשוט במשפחה. אח שלי איתי, אפילו לקח את זה לכיוון תחרותי יותר, והיום הוא יושב ראש איגוד הקטמרנים הישראלי ומתחרה בסוף החודש באליפות העולם בספרד, שם הוא גם יעטר את הסירה שלו באופן דומה לסירה שלנו. היינו יוצאים לשוט גם בחורף, גם בקיץ ואמא אמנם לא הייתה שטה איתנו אבל היא הייתה מלווה אותנו, מקשיבה לסיפורים מהים היינו הולכים לחופים בהרצליה כל שבוע. מלכתחילה ידענו שזאת הדרך להנציח את אמא, זה מבחינתנו במקום לעלות לקבר. יש אנשים שעולים עשר פעמים בשנה לקבר כדי לכבד את זכרו של אדם, מכיוון שהיא לא הייתה חובבת בתי קברות ואזכרות, החלטנו שזאת תהיה הדרך הכי נכונה ומכובדת לזכור אותה. מדהים לראות תגובות של אנשים בחוף, שהם רואים את הסירה ושומעים את הסיפור. זה כאילו אתה יוצא לשוט והיא איתך".
האחים יובל, איתי ויעל הרצוג בהפלגה על הסירה "Haya's Spirit"
איך את מרגישה כשאתם יוצאים לשוט עם הסירה? יש את החיבור לאמא?
"אני אספר לך משהו מדהים. הסירה שיש לנו עכשיו היא בעצם הסירה השנייה שקנינו אחרי שאמא נפטרה, העתק מדויק של הראשונה. אתה יודע מה קרה לראשונה? איתי השתתף איתה יחד עם עוד שותף בתחרות שיט מול חוף שדות ים לפני כמה שנים. זה היה יום עם רוחות חזקות וים גבוה, גם לסירה כזאת יש גבולות משלה. הסירה התהפכה בים והתרסקה קרוב לחוף, בצורה כל כך אלימה, שאנשים שראו את זה מהחוף היו בטוחים שהם מתו. תבין, הוא שט מגיל 14, וזאת הייתה פעם ראשונה בחיים שלו שהוא רעד כשהוא סיפר על הים. הוא לא הבין איך הוא יצא בחיים מזה. אחר כך קנינו סירה חדשה מכספי הביטוח והדפסנו את האיור מחדש והדבקנו על הסירה, וזאת בעצם הסירה שאנחנו שטים בה היום. אז אם אתה שואל אם יש השגחה מאמא, אז התשובה היא כן".
