כולנו מכירים אותם בצורה כזו או אחרת, כחברים שנשארים ללבוש מדים עד סוף העשור השלישי לחייהם, או כסטודנטים צעירים שמתאגדים לחבורה מגובשת ומבודדת בקצה כיתת הלימוד באוניברסיטה. כשאנחנו שקועים במחשבות לטיול אחרי צבא הם עובדים על התזה, וכשאנחנו מסיימים ללמוד לתואר ראשון הם פושטים את מדי הקצונה ויוצאים לשוק העבודה האזרחי. אלה הם כמובן העתודאים, עמוד השדרה האקדמי של צה"ל.
תכנית העתודה האקדמית קיימת כבר משנת 1950, וכיום לומדים בה כאלף עתודאים בשנה, שרוכשים תואר אקדמי ראשון ולעתים גם שני, לפני שהם מתחייבים לשש שנות שירות בצבא – שלוש שנות חובה ושלוש שנות קבע. על תכנית העתודה האקדמית בצה"ל, או בשמה הרשמי "המינהל לכוח אדם טכנולוגי אקדמי (מנט"א)", היה אחראי עד לאחרונה סא"ל איתי לבנון. לבנון בן 46, תושב רעננה, סיים השבוע את תפקידו ושירות של 25 שנים בצה"ל. הוא בחר את תפקידו האחרון כסגירת מעגל, זאת משום שהוא התגייס לצה"ל כעתודאי בעצמו.
"התפקיד האחרון הוא סגירת מעגל מבחינתי", מספר לבנון, "התחלתי בתור עתודאי ואני מסיים בתור מישהו שמפקד על כל מערך העתודה. מבחינתי זו גם שליחות, כי בעשרים השנים האחרונות לא נעשה אף שינוי ממשי במערך העתודה, ובזמן הזה הצבא הפך להיות יותר טכנולוגי, מתוחכם, ולכן צריך להתקדם".
איזו התקדמות נעשתה בעתודה האקדמית במהלך תפקידך?
"ביצענו המון שינויים. פתחנו מגמה חדשה – מגמת "אלונים", תכנית עילית של תואר ראשון ושני במדעי הנתונים והמידע, כולל עבודת תזה בטכניון. ברמה הלאומית אנחנו היום כבר שולטים בתחום הדאטה. 70 אחוז מכל הסטודנטים הארץ בתחום של מדעי הדאטה הם עתודאים. גם בהנדסת אווירונאוטיקה – 90 אחוז עתודאים. יש כיום כבר תחומים שנשלטים באופן דומיננטי על ידי עתודאים. גם באחוז הנשים בעתודה אנחנו פועלים לעשות שינוי, והגדלנו את מספר הנשים בתכניות העתודה, שנכון לשנה שעברה עמד על רבע מסך העתודאים".
לבנון התגייס לצה"ל כעתודאי לאחר שלמד כלכלה באוניברסיטת בר אילן, שם פגש את אשתו, רווית. "אחד האתגרים לעתודאים, שנכנסים לאוניברסיטה צעירים יותר מהשאר, זה למצוא זוגיות בשל גילם הצעיר", אומר לבנון, "והנה, מצאתי שם את אשתי, למרות שהיא הייתה סטודנטית מבוגרת יותר ממני ולא עתודאית. זה סיפור שאני תמיד מספר לעתודאים".
לאחר לימודיו התגייס לחיל הים והיה אחראי על תחום התקציבים והרכש של טילים וספינות. במהלך תפקידו, היה גם מעורב בחיפוש אחר הצוללת המיתולוגית אח"י דקר, שטבעה בים בינואר 1968 ונמצאה 31 שנים וארבעה חודשים בקרקעית הים התיכון. "אני הייתי אחראי על כל הצד הכלכלי של המשא ומתן על חיפושה שנעשה מול האמריקאים", מספר, "הרי בסוף צוות אמריקאי מצא אותה. זה משהו שהוא מאוד משמעותי והיסטורי מבחינתי, לנסוע לארצות הברית, לעשות את הבדיקות ואת המשא ומתן עם הצוות האמריקאי, ובסוף באמת למצוא אותה".
בין מגוון תפקידיו שימש לבנון ככלכלן הראשי של תחומים רבים בחיל הים, עשה רילוקיישן לארצות הברית וניהל את הרכישות של חיל האוויר מהצבא האמריקאי ("כל מה שישן אצל האמריקאים הם זורקים. מה שעולה שני מיליון דולר קנינו בשמונת אלפים") וכיהן במספר תפקידים מסווגים ("עשיתי הרבה דברים שהשתיקה יפה להם, שמעורבים בהם אמצעי לחימה מיוחדים"). בשנתיים האחרונות, תפקידו האחרון בצה"ל, עבר לנהל את מערך העתודה האקדמי.
מה אתם מחפשים אצל עתודאים?
"קב"א גבוהה, שזה נקבע בצו הראשון על ידי מבחנים, שבעצם מראה את ההתאמה לקצונה. פסיכומטרי גבוה שבשנה שעברה הממוצע כבר עמד על 663 כשבשנה הקודמת לה עמד הממוצע על 620. וגם מבחן אישיותי סוציומטרי קוגניטיבי. כמובן שהמועמד צריך להיות זכאי לבגרות מלאה מבחינת משרד החינוך ולהתקבל כמובן לאוניברסיטה".
סא"ל איתי לבנון צילום דובר צהל
מה המסלולים המבוקשים ביותר בעתודה?
"יש 52 מגמות בעתודה. התחום הכי מבוקש זה כל התחום של הנדסת תוכנה, סייבר ודאטה סיינס, וכמובן רפואה. אחר כך יש את כל תחומי ההנדסה האחרים: מכונות, חומרים, אווירונאוטיקה. אחרי זה מדעים כמו פיזיקה, ביולוגיה וכימיה והכי פחות מבוקש זה כלכלה, משפטים, מזרח תיכון ומדעי החברה. חשוב לומר שבסופו של יום אנחנו רוצים שלעתודאים יהיה מיצוי מקצועי. שעתודאים יתאימו לתפקיד, ולא יהיו 'Over qualified'. קח לדוגמה את תחום התקשורת, זה תחום שפעם היו בו עתודאים שהיו משתלבים בתפקידים בצה"ל שקשורים לתחום אבל זיהינו שאפשר לתת להם הכשרה ללא תואר אקדמי, אז סגרנו את זה".
ומה המצב בשרון מבחינת העתודה האקדמית?
"ספציפית באזור כפר סבא, רעננה והרצליה – יש עלייה במספר העתודאים. העתודאים בוחרים ללמוד בעיקר בתחומי הרובוטיקה, התוכנה והמשפטים. אפשר לומר שהמגמה באזור היא בעלייה. יש בשנה האחרונה עלייה של 30 אחוז במספר העתודאים מהשרון, יחסית ללפני שנתיים או שלוש. זה גם משקף את המגמה במשק הישראלי. במשפחה רואים שתחומי הסייבר, התוכנה, הדאטה נותנים את הזינוק לחיים, והילדים הולכים ללמוד את זה. אגב, למרות שיש המון מגמות סייבר ורובוטיקה באזור, הלימודים באקדמיה לא מחייבים לסיים את המגמות האלה. זה עוזר שיש זיקה, אבל הסיכוי להתקבל הוא אותו הסיכוי עם המגמה או בלעדיה".
איך עתודאים מתמודדים עם השחיקה? הרי הם ילדים בני 18 שקובעים את עתידם עשר שנים קדימה. אין הרבה שמתחרטים?
"שמע, גם אני לא תכננתי להישאר 25 שנה בצבא. אם לא היו מציעים רילוקיישן לארצות הברית כנראה שלא הייתי נשאר. אם לא היו מציעים לי לנהל את העתודה האקדמית דברים יכלו להיראות אצלי אחרת. אני בא ואומר ככה – להיות עתודאי, זה לא מתאים לכל אחד. זה מתאים למי שהאופי שלו הוא לדעת ולתכנן לתשע או עשר שנים קידמה, ולהיות נעול על זה. מי שמתאים לו להיות עתודאי זה מישהו עם יכולת תכנון, להסתכל קדימה ולדעת שאתה סוגר את עצמך לעשר שנים. לדעת לבחור. בכל שאר הדברים, בתפקידי החובה, הצבא בוחר. אבל בעתודה, הבן אדם בוחר. לגבי תחושת הפספוס, אנחנו ערים לזה. אנחנו אומרים מראש בשלבים המקדימים שמראש זה אתגר. אתה גם תהיה יותר צעיר מהחבר'ה האחרים, גם תעשה קורס קצינים מאוחר יותר מהשאר, אבל יש את היתרונות ויש את הדילמות. חשוב לנו מאוד לשקף להם גם את האתגרים ואת החסרונות. ואנחנו מסתכלים מעבר. זה יותר מתפקיד מקצועי, עתודאי זה תפקיד עמוק עם הרבה רבדים. עתודאי עוסק במקצועו, עושה הגנ"שים (הגנת יישובים; ד.ס) ומנהל אנשים. הוא לא רק כותב קוד, לדוגמה. הוא רוכש לעצמו עוד מיומנויות של הפעלת צוות. בסוף, מישהו שהשתחרר בגיל 22, מסיים תואר בגיל 26. אז נכון, העתודאים לא יעשו טיול אחרי צבא עם החברים שלהם, אבל הם יכולים לטוס לאן שהם רוצים במהלך השירות הצבאי, לעבוד תוך כדי התואר, יש המון אפשרויות. היום עתודאי מצליח להגשים את עצמו מבחינת שוק העבודה, אפילו בזמן הלימודים באוניברסיטה".
סא"ל איתי לבנון צילום דובר צהל
כמה עתודאים שבעי רצון אצלכם? יש לכם דרך לדעת?
"יש באזור ה-60 אחוזי שביעות רצון בקרב העתודאים. אנחנו עושים דברים כדי לשפר את זה. למשל, ראינו שלעתודאים אין סיכה מיוחדת משלהם לשים על המדים. אישרנו מול ראש אכ"א סיכה של עתודאי, ומה שעשינו פה בתהליך הזה זה לפתוח את עיצוב הסיכה לתחרות של אלפי עתודאים. קיבלנו מעל 30 הצעות, והעתודאים הם אלה שבחרו את העיצוב. בסוף 7,000 עתודאים הצביעו ובחרו שזאת הסיכה שתהיה להם. אפילו לקחנו שני עתודאים, דרור פוקס ועדן חייק, שעיצבו את הסיכה ועם זה רצנו לכל הוועדות והיא אושרה ועוד חודשיים הם כבר יקבלו אותה. זאת דוגמה אחת שמטרתה היא להשריש את העתודאים ולגרום לתחושה של שייכות ומשמעות. ויש עוד המון כאלה. עוד דוגמה היא שמהשנה הבאה עתודאים צעירים יוכלו לטוס לארצות הברית, לקורס של כמה שבועות, קורס מקצועי שתוכנו יהיה תלוי בתפקידם. זה משהו שלא היה בשנים קודמות".
מה התכניות לעתיד אחרי סיום השירות?
"בתפקידים הקודמים, ואמרתי את זה גם למשפחה שלי, לא יכולתי לספר הרבה כי רובם היו מסווגים. פתאום בתפקיד הזה של ראש מערך העתודה, שהוא לא מסווג, אני יכול לספר. אז מאוד חשוב לי לבצע את התפקיד הבא מתוך שליחות ולעשות שינוי שנראה לעין, גלוי, שאוכל לדבר עליו. אין לי משהו מוגדר אבל אני מחפש תחומים ברמה הלאומית, לקחת תחום של חדשנות, או לדוגמה תחום פיתוח הצפון ורמת הגולן. אז אני מחפש לקחת תחומים ברמה האזרחית הלאומית, ופחות ברמה הביטחונית".
לילדים שלך הצעת ללכת לעתודה?
"שני הבכורים שלי מאוד בקטע של קרבי, אז זה קצת קשה. אבי הוא לוחם ביחידה מסווגת ואריאל משרתת בסנפיר. זה הגיע מזה שהם היו שחקני כדורגל, כדורגלנים מקצוענים, היו בנבחרת ישראל לצעירים. מה שהביא אותם לקרבי זה כל הנושא של מצוינות והתמודדות בקבוצה וזה לקח אותם לתחום הלחימה. נראה אולי עם הקטנות, אלמוג ואגם, ביניהן תהיה לי איזו עתודאית".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
