עוד לפני שאנחנו מתחילים, הדבר הראשון שד"ר רות נאור, ראש האגף היוצאת לשירותים חברתיים בעירייה מבקשת להבהיר בראיון, הוא התפיסה השגויה לגבי המצב הסוציו אקונומי של רעננה.
"חשוב לציין שכשאומרים שמצבה הסוציו אקונומי של עיר הוא גבוה, כמו רעננה, המשמעות היא שיש תושבים מאוד עשירים ברעננה, ויש תושבים לעומתם מאוד עניים. דירוג העיר הוא הממוצע", אומרת נאור, "זה לא אומר שכל תושבי העיר הם במצב סוציו אקונומי טוב. בכלל לא. דווקא בערים כמו רעננה, המשמעות של הפערים היא הרבה יותר קשה וגדולה בין התושבים".
נאור, בת 61, הגיעה לתפקידה בעיריית רעננה לפני כעשר שנים, לאחר שורה ארוכה של תפקידים בתחומי השיקום והטיפול, החל מבית החולים לבריאות הנפש אברבנאל, ועד לתפקידה כסמנכ"לית הקרן למפעלי שיקום, שם ניהלה מאות עובדים ועשרות פרויקטים. נאור מבקשת גם להדגיש, כי האגף בניהולה לא דואג לטפל רק בעוני, אלא ברווחתם של כל תושבי העיר. "חשוב לחדד, שהרווחה לא עוסקת רק בעוני", אומרת נאור, "העיסוק בעוני הוא 20% מהעיסוק של האגף. הרווחה קודם כל עוסקת בכל שלבי החיים מגיל לידה ועד מוות, מגיל 0 ועד 120, ולפעמים גם לפני לידה. הוא מטפל בנשים בהריון, פעוטות בסיכון, אנשים עם בעיות נפשיות, גירושים וכל ההסדרים המשפחתיים למיניהם, ניכור הורי, זקנה, אלימות, נוער בסיכון, עולים חדשים ואימהות חד הוריות. כל האוכלוסיות הללו לאו דווקא עניות. אלימות יש גם באוכלוסיות הכי עשירות. כל הנושאים שאנחנו עוסקים בהם, הם חוצי מעמדות כלכליים".
מה את מרגישה שהספקת בכהונתך?
"בעקבות עבודה רבה בעשור האחרון, כיום אנחנו נותנים שירות לכל השכונות ברעננה. יש לנו היום פרויקטים חוצי שכונות. אנחנו בדעה שעבודה קהילתית בשכונות טובה גם לשכונות העשירות וגם לפחות מבוססות. יש לנו למשל פרויקט של שכנות טובה, שנועד להדק את הקשר בין התושבים, והוא כיום מתקיים בשש שכונות בעיר, והולך וגדל. הקמנו את פרויקט "בכל אופן רוכבים", פרויקט של רכיבה לכל האוכלוסיות בכל הגילאים, כולל אנשים עם צרכים מיוחדים ואופניים מיוחדות שמותאמות להם. מאוד הדגשנו את נושא העבודה בקרב אוכלוסיות עניות. יש לנו מספר פרויקטים שמיועדים גם למציאת עבודה, ופרויקטים לשדרוג תעסוקה. כשאני הגעתי לרעננה, כל מועדוניות הרווחה, היו מועדוניות של ילדים ממעמד סוציו אקונומי נמוך. הצלחנו לסבסד לכל הילדים האלה צהרונים וגני יול"א, ואת מועדוניות הרווחה הפכנו למועדוניות לילדים בסיכון. כמות כוח האדם ברווחה גדלה. הוקם צוות של עובדים סוציאליים שיושב בבתי הספר, בחטיבות ובתיכונים, מה שבערים אחרות אין. הגענו לשירות מאוד מהיר ונגיש – אין מצב שבן אדם יבוא בשערי הרווחה ולא יתקבל. אין מצב שיהיה אירוע בעיר, ואנחנו לא נגיע מיד. אין אף ילד ומבוגר, שיזדקק לשירות כלשהו, ויגידו לו שאין תקציב. גם אם אני צריכה להוציא ילד לפנימייה בבוסתן הגליל, ולשלם 1,600 שקל למונית, אני עושה את זה. בעשור האחרון נבנו שלושה פרויקטים מדהימים – התחנה לטיפול במשפחה, מועדונית חדשה לילדים בסיכון ברחוב קזן והמבנה בפארק לפרויקט 'בכל אופן רוכבים'. ויש עוד המון".
רות נאור צילום עזרא לוי
מה עם התלונות נגד הרווחה? שחלק מהתושבים לא מקבלים מענה?
"חשוב שאנשים יבינו – מדינת ישראל קובעת איזה שירותים יתנו באגף הרווחה. בכל הערים והישובים יש את אותם השירותים. מדינת ישראל היא לא ממש מדינת רווחה, והאופציות לעזור לאנשים הן מאוד מצומצמות. את רוב הכלים המדינה העניקה לביטוח לאומי. אנשים מצפים מאגף הרווחה להיות רשת הביטחון שלהם וזה לא קורה. למרות זאת, ברעננה, כמות התורמים והמתנדבים, וכמות החמלה שהעירייה מגלה לתושבים המוחלשים בעשור האחרון היא מדהימה. כשאנשים חייבים לעירייה כסף, העירייה לא תעשה כלום, לא עיקולים ולא פינויים, מבלי לתכנן זאת יחד עם עובד סוציאלי. העירייה תמיד נתנה תקציב כדי להשלים את העזרה של משרד הרווחה. מה שאפשר לתת, אנחנו נותנים. חשוב להוסיף שהעירייה מטפלת בכל השכונות אותו הדבר. אם אתה נוסע ברעננה אתה לא מבחין אם זו קריית שרת או זו רסקו, אתה לא יכול לנחש שאתה גר בשכונה 'קשה יותר'. כשאני נוסעת ברמת גן, עיר מגורי, אני יכולה להבחין בשכונות מצוקה. ברעננה – לא".
איזה מקרים נחקקו לך בזיכרון בעבודתך ברווחה?
"יש המון. יש לנו מקרה של זוג עם שלושה ילדים, ששני בני הזוג הם אנשים מונמכים קוגניטיבית, שניהם לא עבדו, והילדים הם ילדים עם קשיים. אנחנו הצלחנו בעבודה מאוד קשה, להשיג להם דירת עמידר, מה שהקל מאוד על הכלכלה שלהם, הצלחנו לשלב את שני בני הזוג בשוק העבודה, והם היום מתפרנסים ולא זקוקים לנו כלכלית, ואת הילדים סידרנו בהסדר מסובסד במוסדות החינוך ברעננה. היום הם מתפקדים כמו משפחה מן המניין".
רות נאור צילום עזרא לוי
את תפקידה צפויה לסיים נאור בחודש הקרוב. כפי שפורסם לראשונה ב-"צומת השרון", היא החליטה להתפטר מספר חודשים לפני גיל היציאה לפנסיה. "אני חושבת שהתשובה הכי נכונה, זה שאני פשוט החלטתי להתפטר מסיבות אישיות", אומרת, "אני מאוד קרובה לפנסיה, והחלטתי להקדים לי אותה קצת. זה לא קשור כלל לחילופי ההנהגה".
מה את מצטערת שלא הספקת לעשות?
"המון דברים. לי יש חלום להקים ברעננה קואופרטיב שיפעיל סופרמרקט, שמצד אחד אוכלוסיות מוחלשת יהיו לקוחות שלו, ומצד שני הן ינהלו את המקום. יהיו בו מוצרים מאוד מוזלים, וכל מי שירצה לקבל מוצרים מהסופר הזה יצטרך לתת בו משמרות בהתנדבות. הייתי רוצה גם להקים בית למשפחות לילדים עם צרכים מיוחדים, להקים פרויקטים להפגת הבדידות בקרב קשישים, ודבר שמאוד הייתי רוצה לראות זה פרויקט שמלווה נוער בסיכון עד גיל 30, שזה מבחינתי הגיל שבאמת נגמר גיל ההתבגרות ואדם צריך לעמוד על רגליו".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
