מאות אנשים ליוו הבוקר למנוחות (שלישי) את זוהר ציזנר ז"ל בבית העלמין בכפר נחמן ברעננה. ההלוויה של התינוקת מרעננה, שנפטרה בטרם עת מדום לב במהלך טיסה לארץ עם משפחתה מחופשה בתאילנד, החלה בשעה עשר בבוקר, בנוכחות בני משפחה, מכרים ואף תושבים שלא הכירו את המשפחה, אך הסיפור הטראגי נגע ללבם. "זה גורל נורא לקבור את הילדים שלך", אמר חבר המשפחה, "זה פשוט סיפור טראגי שקשה לעכל".
הוריה של זוהר ז"ל, עדי ודודו, ספדו לה במילים קורעות לב. "אני רוצה שתדעי שאני אוהבת אותך בכל ליבי, הוא מלא בך עד גדותיו, וכך היה מהרגע הראשון שנפגשנו, כשהבטת אל תוך עיניי בשלווה אינסופית, ודיברת איתי במבטך", ספדה לה אמה עדי בדמעות, "חשוב לי שתדעי שאני מבינה אותך. הייתה לנו שנה כל כך אינטנסיבית ביחד, שבמהלכה ידעת בצורה ברורה, נחושה ובטוחה, לומר מה את רוצה בדרכך שלך. ולקחת החלטות מרחיקות לכת בחייך הקצרים איתנו, ואני מבינה אותך, גם על ההחלטה האחרונה שלך. כל המשפחה המורחבת שלנו שמשוגעת עלייך, ועוד כל כך הרבה אנשים טובים ויקרים מסביבנו, יודעים איזו השפעה מיוחדת הייתה לך ועדיין יש לך על הסובבים אותך. יעיד כל מי שאי פעם חיבק, ערסל ושקע לתוך עינייך. הנוכחות שלך איתנו בגלגול החיים הזה, הייתה זכות גדולה עבורנו כהורים וכמשפחה. אני מרגישה שבורכנו. רציתי לומר לך תודה שהענקת לי טעימת אמהות בפעם השלישית. שהיית כל כך מחוברת, רכה ומתמסרת, מלאת אהבה. שהענקת לי כוחות אדירים של אמונה בך, בי, ביקום ובזולת. שלימדת אותי המון על עצמי, על כוחה של אמונה, על קבלת השונה, והסקרנות וההתפעלות ממנו. תודה שהענקת לכולנו זכרונות מאושרים, שמחים ומיוחדים, של שנה ותשעה ימים במחיצתך. שחיכית לנו שנסיים את החופשה בתאילנד, שחגגת איתנו יום הולדת מפתיעה בפוקט. שנפרדת מאיתנו בנופים היפים ביותר. אני מאמינה שיש לך תפקיד גדול בחיינו. בימים האחרונים, כשחשבתי על הדרך בה החלטת לעזוב את העולם שלנו, זה היה לי מובן לגמרי. זוהר שלי, בין עננים ומעל הים, ללא אדמה לרגלייך. ביקום בו רק אנרגיה מתקיימת בכל צורותיה, ובני אנוש הם גרגר של אבק ביקום אינסופי, בחרת להמשיך להפיץ את אורך לעולם אחר, עם נשמות אחרות וטובות. שתדעי שאת תמיד בליבי, בכל מקום שאלך. נוחי בשלום, אהובה קטנה שלי".
זוהר ציזנר ז"ל. צילום מתוך עמוד הפייסבוק של האם עדי כהן
"עזבת את העולם כמו שהגעת אליו, בשקט, ברוגע, בדרכך שלך", ספד אביה של זוהר ז"ל, דודו, "מהרגע שהצטרפת למשפחה והיית אחות קטנה לנגה ושחר, הבאת לנו עולם חדש, מלא במתנות מיוחדות. בזכותך למדנו דברים חדשים, בזכותך התגבשנו כמשפחה והכרנו את עצמנו טוב יותר. זכינו לשנה מלאה בעליות וירידות, אושר, אהבה וחשש. המבט שלך, מלא ברוגע, עומק ושלווה, הצליח להרגיע אותי אחרי יום ארוך, והצחוק שלך קצר ומתגלגל, נשמע יותר ככל שהזמן עבר. כשחייכת, הפנים שלך זהרו. בגיל שנה ותשעה ימים, בחרת להמשיך את המסע שלך, ואנחנו נשארנו עם זכרונות, רגעים קטנים, והמון אהבה בלב. לקחת את הלב של כולנו והרחבת אותו. אני מתגעגע אלייך, אהובה קטנה. מתגעגע לריח הממכר והמתוק שלך. מתגעגע לנקודה בצוואר שהייתי מנשק והיית צוחקת. לחיוך שלך עם שיני הארנב הקטנות, ולמגע של ראשך על כתפי. במטוס בדרך חזרה מתאילנד, עצמת עיניים, ולא פקחת אותן שוב. כשההמולה שככה וכולם הבינו שאינך איתנו, עטפו אותך בשמיכה, ואני החזקתי אותך צמודה אליי, עטופה ומחובקת. הסתכלתי אלייך, ונראית שלווה, כמו כל הפעמים שנרדמת עליי. רכנתי לכיוון הראש שלך, ושרתי לך, כמו שעשיתי עשרות פעמים בשנה האחרונה. אני אוהב אותך מלאך שלי. לנצח ננעצת בליבנו. מודה על כל רגע שבילינו ביחד. לילה טוב, מתוקה שלי, אוהב המון, אבא".
זוהר ז"ל סבלה מתסמונת גנטית נדירה. לפי דברי אמה, עדי, ידוע על חמישה מקרים כאלה בעולם. באוגוסט השנה, פרסמה אמה פוסט בפייסבוק וכתבה על כך: "זוהר, יש לך מוטציה גנטית נדירה (זה על רגל אחת). כרגע ממה שאנחנו יודעים רשומים 5 מקרים כמוך בעולם, ואין בכלל מחקרים בתחום הזה, וזו תסמונת מאוד נדירה. אבל אני בוחרת להסתכל על חצי הכוס המלאה של הסיפור הזה, בעיקר לאור ההתקדמות היפה שלך בחודשים האחרונים, ולהאמין שזה מצויין שאין שום מידע על מה שיש לך. למה? כי את זו שתכתבי בעצמך את המחקר שלך, ואת זו שתחליטי כמה ניתן להשיג, ולאן אפשר להגיע עם התמדה ונחישות כמו אלו שמאפיינים אותך כבר עכשיו".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
