חגי טוריסקי צילום עזרא לוי

בין אשפוז לאשפוז, חגי טוריסקי ממשיך להצחיק

הוא כותב לסדרות כמו “מועדון לילה” ו-”קופה ראשית”, חולם על מופע משלו, ומסרב לתת למחלת הקרוהן הקשה שלו להרוס לו את הקריירה. ראיון אישי עם הסטנדאפיסט והכותב שאתם מוכרחים להכיר

פורסם בתאריך: 20.12.19 08:30

יש ילדים שמשחקים עם אקדחי צעצוע וחולמים להיות שוטרים, ויש כאלה שסוחבים סטטוסקופ לכל מקום ומחכים להוסיף את המילה “ד”ר” לפני השם הפרטי שלהם. וחגי טוריסקי? מאז שהיה ילד קטן ברעננה, הוא תמיד חלם להיות קומיקאי. “ההומור היה שם מאז ותמיד”, מספר טוריסקי בן ה-36, “אמנם היה לי פחד במה, אבל הייתי מצחיק את החבר’ה בכיתה, מעיר הערות באמצע השיעור. הרבה פעמים המורות אפילו לא כעסו עליי, כי הצחקתי גם אותן”.

טוריסקי נולד וגדל ברעננה למשפחה עם שורשים עמוקים בעיר. “גם אבא שלי נולד ברעננה, וסבתא שלי הייתה ממייסדי רעננה, בת למשפחת קיסילר”, הוא מספר, “היא הגיעה עם קבוצת אחוזה כשהיה בקושי רחוב אחד. תמיד שמעתי סיפורים על זה שהיה לאבא של סבתא שלי את המניה הראשונה ברעננה, ובאמת הייתה לי את הזכות לגדול כאן”.

טוריסקי התחנך בבית הספר היסודי “יחדיו”, בחטיבת הביניים “רימון” ובתיכון “אוסטרובסקי”. במהלך לימודיו, התגלתה אצל טוריסקי מחלת המעי הדלקתית קרוהן, שהשפיעה עליו רבות בהמשך חייו. “גילו אצלי את המחלה בבדיקות שעשו כי פשוט לא גדלתי”, אומר טוריסקי, “חברים שלי צמחו לגובה, התחלף להם הקול, ואני נשארתי קטן וגם נראיתי כמו ילד. לפני זה עוד הייתי ספורטאי מצטיין, והפכתי מלהיות ראשון בהכל לאחרון בהכל, וזה בעיקר מה שהפריע לי. אני זוכר שכאשר גיליתי, לא כעסתי על העולם, אבל הייתי מאוד מתוסכל ממה שקורה לי. המלחמה אצלי היא נגד הגוף. אני מרגיש שהמיינד שלי המשיך הלאה עם גוף בריא, אבל הגוף עצמו הולך ומתכלה. נכון להיום, אני סובל מהקרוהן כבר עשרים שנה. עברתי שמונה ניתוחים וטיפול בארבע תרופות ביולוגיות שונות, שבסופו של דבר כבר לא עוזרות לי. חשוב שידעו שאני גרסה קשוחה של המחלה, המחלה מתבטאת אצלי בצורה מאוד קשה. יש כיום בערך ארבעים אלף חולים בקרוהן וקוליטיס בארץ, שחלקם חיים באופן די נורמטיבי. אבל אני לא נותן לזה להפריע לי. התחתנתי, יש לי ילדה. למרות שזה דווקא משהו שהיה אמור לשלוח אותי להסתתר מתחת לשמיכה להמשך חיי”.

לאחר לימודיו בתיכון, קיבל טוריסקי פטור רפואי מגיוס בשל מחלת הקרוהן, אך בחר להתנדב והגיע לבסוף להיות מדריך ביחידת “מגלן”, שם התגבר על פחד הבמה שלו. “שם זאת הייתה הפעם הראשונה שעמדתי מול קהל”, הוא מספר, “זה טוב, זה היה קהל עייף, של לוחמים. אתה לא חייב להצחיק אותם אפילו, אבל רק לעמוד מול אנשים, היה מספיק לי בשלב הזה”.

איך המחלה משפיעה על החיים שלך?
“אתה צריך לעשות ויתורים, לעשות פשרות. צריך לראות על מה שווה לוותר ועל מה לא, כדי שהחיים שלך יהיו כמה שיותר נורמליים. אצלי לדוגמא, במשך הרבה זמן הוויתור הגדול היה על אוכל, כדי שאני אבלה יותר עם הבת שלי ועם אשתי ופחות באשפוז. בגלל שהיו לי הרבה דימומים בעקבות המחלה, הבנתי שאם אני אוכל פחות ואחליף את זה בשייקים מזינים ייעודיים לחולי קרוהן, יהיו לי חיים נורמליים יותר. יש לי גם מריחואנה רפואית, שעוזרת לי בעיקר לטפל בסימפטומים, ובעיקר עוזרת לי לישון. אפשר להגיד שלא ישנתי שנים. הייתי מתעורר כל שעתיים”.

חגי טוריסקי בבית החולים.צילום עצמי

“לקח זמן לאזור אומץ”

את צעדיו הראשונים בעולם הקומדיה, עשה טוריסקי על במות הסטנדאפ לפני כעשור. “התחלתי לעשות סטנדאפ בגיל 25 בערך”, אומר טוריסקי, “זה לקח זמן לאזור אומץ. רק דיברתי על זה במשך שלוש שנים, ובאיזשהו שלב לאנשים נמאס לשמוע, אז הלכתי לעשות חמש דקות ב-’קאמל קומדי קלאב’. הבאתי איתי 14 חברים, למרות שאומרים שזה אסור, כי בפעם הראשונה שלך אתה תהיה נורא ואיום וחברים שלך יהיו שם ויראו אותך. אבל עשיתי חזרות מול המראה, החזקתי מברשת שיניים בתור מיקרופון, התכוננתי לזה כמו שצריך, ובסוף חברים שלי צחקו. היה לא רע. אני זוכר שכשעליתי בפעם הראשונה, עוד לא פתחתי את הפה, ומישהו צעק לי ‘בואנה, יא אשכנזי’. היה שקט, ואני לא זוכר מה עניתי לו, אבל אני זוכר שאחרי ההופעה מיהרתי לברוח משם כדי שאני לא אפגוש אותו בחוץ. אחר כך התקדמתי די מהר בקאמל, הבאתי חומר חדש תוך מעט זמן יחסית. קיבלתי ספוטים יוקרתיים יותר, והתקדמתי להופיע בסופי שבוע ולמשך זמנים ארוכים יותר. בשלב מסוים הפכתי לאמן הבית של המועדון”.

איך הגעת לכתיבה?
“לקראת סוף חייו של ערוץ ביפ, הייתה תכנית שנקראה ‘ביפ קומדי האוס’, שהשתתפתי בה בתור סטנדאפיסט. הייתי רק שלושה חודשים בתחום, והייתי נורא ואיום. הצטלמתי, ראיתי את התוצאה, ורציתי למות. אבל מסתבר שאנשים אהבו את זה, אפילו קיבלתי הודעות מוזרות מסוטים בפייסבוק אחרי זה. איכשהו בכל פעם אחרי שאתה מופיע בטלוויזיה, אתה מקבל הודעה מסוטה בפייסבוק”.

איזה הודעות?
“יוצא שמתחילים איתך יפה, אבל תמיד יש מישהו שמגזים. כמו ‘בוא לאורגיה בכפר סבא, נחלוב אותך’. ואני תמיד זורם איתם, אני כזה בן אדם שמרגיש לא נעים, שאני צריך שגם הסוטה ירגיש טוב עם עצמו. אני משתדל באמת להיות נחמד ולסיים את זה יפה. יש כאלה שעושים לי פולו אפ אחרי כמה שנים, אז יוצא שאני מתעדכן איתם כל תקופה”.

ואיך זה הוביל אותך להפוך לכותב קומי?
“אז התכנית הובילה אותי להשתתף בתכנית נוספת בערוץ, שנקראה ‘ביפ קומדי בר’. בקיצור, אחרי שערוץ ביפ מת, הוא הפך להיות רצועה בערוץ 2, וטחנו אותו בשידורים חוזרים, כולל התכניות שאני הופעתי בהן. יום אחד אני מקבל הודעה מאבי נוסבאום בפייסבוק. הוא ראה אותי באחד השידורים החוזרים, ואמר לי שהוא אהב את החומרים, הפגיש אותי עם סוכן, ומשם כבר התחלתי לקבל עבודות בכתיבה. זה נורא החמיא לי, ואני באמת חייב הרבה לנוסבאום שהתניע את הקריירה שלי”.

חגי טוריסקי. קרדיט: חגי טוריסקי

“בסטנדאפ אפשר ליצור פרנסה”

לאחר מכן טוריסקי החל להוסיף לעצמו לרזומה כתיבה בתכניות גדולות ומוכרות כמו “מצב האומה” (“זאת הייתה טירונות כתיבה בשבילי”), “ארץ נהדרת”, “מועדון לילה”, “מלחמת המינים” ו-”מחוץ לחוק”, שם הוא אף השתתף בתור כתב שטח וסטנדאפיסט. בנוסף, טוריסקי השתתף ככותב ופאנליסט בסדרה “עד כאן” בתאגיד השידור. לצד קריירת הכתיבה הקומית שלו, טוריסקי המשיך לפקוד את במות הסטנדאפ, אך מספר כי המחלה הקשתה עליו לעתים להמשיך. “היו לי תקופות של חצי שנה שלא הייתי מופיע בגלל ניתוחים שעברתי”, אומר, “אבל כשהייתי חוזר מבית החולים, הייתי חוזר טוב יותר, נינוח יותר, מצחיק יותר. לפני כחצי שנה חזרתי לבמות אחרי הפסקה של שלוש שנים וחצי בגלל המחלה, אבל הפסקתי לאחרונה שוב בגלל הקרוהן”.

אפשר להתפרנס מסטנדאפ וכתיבה קומית?
“כן. חיממתי במשך שלוש שנים את גדי וילצ’רסקי בהופעות שלו. היינו מופיעים לפעמים פעמיים-שלוש בערב, בכל הארץ. והעבודה הזאת פלוס הכתיבה הקומית, פרנסה אותי יפה מאוד. אפשר להרוויח כסף, ואפילו כסף טוב בעבודה. בסטנדאפ יש הרבה אפשרויות ליצור לעצמך פרנסה. זה כמובן תלוי איפה אתה מוכן להופיע, וכמה אתה מוכן לדחוף את עצמך כדי להגיע למקומות האלה. יש אנשים שמחכים שהעבודה תגיע אליהם, ויש אנשים שמחפשים את ההזדמנויות שלהם. מי שמספיק חרוץ, מגיע למקומות גבוהים. אם לא מבחינת פרסום, אז מבחינת פרנסה”.

טוריסקי יכול להתגאות גם בכתיבה לאחת מהקומדיות הכי מצליחות שצמחו כאן בשנים האחרונות, “קופה ראשית”, שהייתה מועמדת לפרס האמי הבינלאומי, ועונתה השנייה תשודר בחודש הבא בכאן 11. עונתה הראשונה של הסדרה, צולמה ב-”סופר עמנואל” ברעננה, מספר שבועות לפני פתיחתו. “יניב זוהר ונדב פרישמן (יוצרי הסדרה, ד”ס), עשו עבודה מדהימה”, אומר טוריסקי, “היה צוות של אולסטארס בסדרה הזאת. כשכתבנו את הסדרה, לא ידענו שזה הולך להיות משהו כל כך גדול. לא ידענו בהתחלה מה זה, זאת הייתה הרי תכנית מערכונים. פתאום זה פיתח עלילה של ממש, והדמויות הפכו לעגולות יותר. זאת הייתה העבודה הראשונה שלי כתסריטאי, עד אז הייתי רק טכנאי פאנצ’ים. ואני חייב לומר שבניגוד לדעה הרווחת, לכתוב תסריט זה סבל, היינו סגורים בתוך מכולה ורק כתבנו, וזה היה מאוד קשה, אבל מתגמל. פתאום כשזה יצא, התחלנו לקבל פידבקים מהסביבה. אנשים דקלמו משפטים מהסדרה. פתאום גם הגיעה המועמדות לפרס האמי הבינלאומי. זה היה מדהים בעיניי”.

כתבת לסדרות כמו “ארץ נהדרת” ו-”מצב האומה”. מה דורשת ממך כתיבה פוליטית?
“אתה צריך פתאום לראות יותר חדשות, לקרוא יותר עיתונים. אתה צריך שתהיה לך משיכה לזה, אבל ברגע שאתה בפנים, אתה פתאום הופך להיות צרכן אקטואליה. פתאום התחלתי לשמוע רשת ב’, משהו שלא עשיתי בחיים. אחד העורכים ב-’עד כאן’, אמר לי שראו שינוי של ממש אצלי, שפתאום בעקבות הכתיבה נהייתי מעורב פוליטית יותר, גם במה שאני כותב בפייסבוק”.

חגי טוריסקי. צילום עזרא לוי

מי השפיע עליך בסטנדאפ?
“כשהתחלתי להופיע, הסטנדאפיסט שהיה משאיר אותי עם פה פעור ורצון להשתפר, היה רובין וויליאמס. הווירטואוזיות שלו הייתה מהממת. זה הרגיש כאילו לא הייתה במה מספיק גדולה בשבילו, וזה הדהים אותי כל פעם מחדש. השפעות נוספות מחו”ל זה לואי סי.קיי. שכולם אוהבים, אבל אסור לאהוב אותו כרגע. גם ג’ים ג’פריס הוא מצוין בעיניי. בארץ יש את שחר חסון, שעוד בצבא הייתי שומע את תכנית הרדיו שלו, של אדם שרון ויוסי טרבלוס. הוא וירטואוז ישראלי שאני תמיד שולח אנשים לראות אותו. הבן אדם עומד על הבמה שעתיים וחצי, ואתה לא רוצה ללכת לשירותים כדי לא לפספס”.

כסטנדאפיסט, לאן אתה חושב שהסצנה בארץ מתפתחת?
“אנחנו בישראל, מפגרים אחרי ארצות הברית באיזה עשרים שנה. לקהל הישראלי יש לאט לאט יותר סבלנות לשמוע סיפורים ארוכים יותר. הקהל מוכן ויכול לעמוד בעוד דברים חוץ מפאנצ’ים מהירים. אנחנו אמריקה בקטן. אני מאמין שהקהל הוא חכם, ויודע ליהנות ממגוון. אתה רואה שסצנת הסטנדאפ בארץ מתפתחת. לתם אהרון יש כבר תכנית טלוויזיה. תום יער עשתה ‘ארץ נהדרת’ וכמה תכניות טלוויזיה. אלה סטנדאפיסטים שהתייחסו אליהם בהתחלה כקומיקאים של נישה, אבל תראה, הנה הם במיינסטרים, יש לזה דרישה. אנחנו בתהליך של אבולוציה, ואנחנו נגיע בסוף לאיפה שהאמריקאים נמצאים עכשיו. אבל כמובן שעד אז האמריקאים כבר יהיו במקום אחר”.

“יש לי תיאבון לכתוב בשביל עצמי”

במבט לעתיד, טוריסקי לא מתכנן לתת למחלה שלו להרוס לו את החלום להעלות מופע סטנדאפ מלא, ורוצה להתפרש גם לתחומים אחרים. “הקרוהן אמנם מקשה על הסטנדאפ, אבל אני לא מוותר על זה. אני אעלה מופע מלא, שלי. זה יקרה. חוץ מסטנדאפ וכתיבה לתכניות אחרות, אני נורא רוצה לעשות מחזמר. ראיתי מחזות זמר בארצות הברית, את ‘בוק אוף מורמון’ למשל, שהיה מדהים בעיניי, והחלטתי שאני רוצה מאוד לעשות משהו כזה, מחזמר טוב ואיכותי בארץ. אני גם רוצה ליצור דברים משלי. אני אמנם כותב המון בשביל אנשים אחרים, אבל התפתח לי קצת תיאבון לכתוב בשביל עצמי. בין אם זה מופע שלי, או סדרה שאצור. אני רוצה את כל הדברים האלה בשביל עצמי, אבל אני גם רוצה להיות מסוגל לבלות מספיק עם הילדים שלי ועם אשתי, והכי חשוב זה האיזון, לדאוג שאחד לא יבוא על חשבון השני”.

תגובות

2 תגובות
2 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ניתן להתגבר על קרהון וקוליטיס בעזרת כוח הנפש. כדאי לקרוא את שלושים ושש שעות מאימורן.

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"צומת השרון רעננה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר