בשבוע האופנה שנערך לפני כחודשיים צעדה הדוגמנית ותושבת רעננה, מיכל אדר, על מסלול הדוגמנות בתצוגת מחווה ללאה גוטליב (אחת מבעלי חברת “גוטקס”), לפני כשבועיים היא דגמנה בתצוגת תרומה מיוחדת לעמותת רוח נשית, עמותה העוזרת לנשים נפגעות אלימות. ואם אתם שואלים אותה ללכת על המסלול זה ממש כמו לרכוב על אופניים.
אדר היא תושבת רעננה כבר למעלה מ-30 שנה, היא אם לשני בנים ובעלת חברה לשיווק דיגיטלי. היא התחילה לדגמן בגיל 16 כשחבר מהתיכון לימד צילום והשתמש בה כמודל. “באותה תקופה לדגמן ולהצטלם לא היה דבר רגיל”, מספרת אדר, “הפעם הראשונה שממש דגמנתי הייתה כשצלם האופנה פיטר הרצוג, ביקש לצלם אותי בתל אביב. בתקופתי, לנסוע לתל אביב היה בערך כמו היום לנסוע לניו יורק. הצילומים האלה פורסמו במוסף האופנה של עיתון “הארץ” ואחרי שהם פורסמו כמעט העיפו אותי מהתיכון, כי לדגמן היה נתפס כמוקצה. למזלי הוריי היו אנשי אמנות והם העריצו יופי אז הם עודדו אותי, ליוו אותי תמכו בי והיו מאוד גאים בי. כשהשתחררתי מהצבא נכנסתי לתחום באמת, עבדתי בארץ ובחו”ל. באופן טבעי התחלתי בדוגמנות צילום ומשם עברתי לדוגמנות מסלול. עבדתי עם כל המעצבים הגדולים, מגדעון אוברזון ועד דורין פרנקפורט ועוד. הייתי בין הדוגמניות הראשונות של “קסטרו” כשהם עוד היו מפעל קטן ברחוב אלנבי בתל אביב”.
אדר מספרת שלאורך השנים היא אמנם אהבה לדגמן אבל ידעה לקחת את זה בפרופורציה וגם למדה ועסקה גם בדברים אחרים. “באותה תקופה כבר היה לי את השכל להסתכל על זה כעל משהו שהוא נלווה”, היא אומרת, “לא נכנסתי לקטע הזה של להיות מפורסמת. היו עיתונאים שהיו הולכים אחרי וצילמו אותי והייתי במדורי רכילות פה ושם אבל תמיד עניין אותי יותר הקטע של המשפחה והילדים. ראיתי בדוגמנות מקור פרנסה וזהו. אני עד היום חושבת שזה מקצוע מכובד אבל תמיד עשיתי עוד דברים תוך כדי, למדתי ועבדתי. עסקתי שנים בכל מיני נושאים תקשורתיים, היה לי משרד יחסי ציבור שהמרתי לשיווק דיגיטלי. עסקתי בייעוץ תדמיתי לפוליטיקאים במשך הרבה שנים. בנוסף, הייתי דיילת באל-על הרבה שנים”.
מה גרם לך לפרוש מעולם הדוגמנות?
“עבדתי בדוגמנות עד שילדתי את הבן השני שלי כשהייתי כמעט בת ארבעים. אז זה היה נדיר כי דוגמניות גמרו את הקריירה בגיל שלושים. באותה תקופה לא היו דוגמניות בנות 40, זה לא היה נהוג. יש היום נטייה נורא מעניינת שהתחילה כבר בעולם לעבוד עם דוגמניות מבוגרות והמפיק מוטי רייף התחיל את הטרנד בארץ. כל שכבת הגיל הזו של אנשים בני גילי הם הרבה יותר חופשיים היום, בדרך כלל מדובר באנשים שיצאו לפנסיה ובמצב לא רע מבחינה כלכלית ומסתבר שזה פלח שוק שזיהו בחו”ל לפני כמה שנים ובארץ מתחילים להבין את זה גם. הבינו שאי אפשר לתת עבודה רק לדוגמניות בנות 20 שיש שוק של מיליונים של נשים בנות 50, 60 ,70. אני מאמינה שהכוונה השיווקית הזו היא זו שגורמת להתעוררות של דוגמניות מבוגרות יותר. היום בהמון תצוגות בעולם הרחב משתמשים בדוגמניות מבוגרות וזה כבר הגיע למצב שיש סוכנויות מיוחדות רק לנשים מבוגרות”.
מיכל אדר בצעירותה. צילום סמי בן גד
שתי התצוגות שאדר השתתפה בהן לאחרונה היו בהפקתו של מוטי רייף שאחראי על שבוע האופנה וביוטי סיטי ואיתו עבדה אדר בעבר. “בשנים האחרונות מוטי מזעיק אותי לכל מיני פרויקטים מאוד מעניינים”, היא אומרת, “הוא עשה לפני ארבעה חודשים פרויקט מעניין לזכרה של לאה גוטליב ז”ל מגוטקס והוא קרא לדוגמניות שהיו הדוגמניות של גוטקס בעבר, ואני ביניהן. זה היה ערב מאוד מיוחד. מאוד נהניתי מהתצוגות האלה. התצוגה שהייתה לפני שבועיים היא של עמותת “רוח נשית” שזו עמותה שמטפלת בנשים צעירות ודואגת להן לעצמאות כלכלית. כל דבר שיכול לעזור לנשים במצוקה אני חושבת שזה מאוד חשוב”.
איך הרגשת על המסלול?
“זה היה מן דה ז’ה וו כזה. שאלתי את עצמי איך אצליח ללכת עוד פעם על המסלול ומוטי אמר שזה כמו לרכב על אופניים וזה בדיוק מה שזה היה. מסתבר שזה משהו שנמצא בתוכי, אני יודעת איך להתנהג לקהל, איך ללכת, איך לשאת את הבגד, זה דברים שכנראה נשארים כל החיים. הלכתי עכשיו בתצוגה על עקבים בגובה של 12 סנטימטר, כשאת עולה על המסלול פתאום הכל חוזר אליך, האורות, הקהל המוזיקה”.
היית מוכנה לחזור לדגמן פול טיים?
“לא פול טיים. מידי פעם לעשות תצוגה זה נחמד וזה מזכיר תקופות כי נפגשתי עם חברות שלא ראיתי 20 שנה וחלקן הגיעו מחו”ל. זה היה ממש מרגש”.
אדר מספרת שעולם הדוגמנות של היום מאוד שונה מעולם הדוגמנות שהיא מכירה. “היום המקצוע מגדיר בתוכו אופציות מעניינות של רשתות חברתיות כמו אינסטגרם”, היא אומרת, “אם דוגמנית יודעת לעבוד נכון היא יכולה דרך שימוש נכון באינסטגרם להגיע רחוק. בגלל שהעולם יותר פתוח אז הדוגמניות שלנו מככבות היום בכל העולם. היום כל העולם פתוח בפני הדוגמנית, רק צריך להתנהל בתבונה. בעיני יש היום המון סוכנים שיודעים לעשות את העבודה ולקדם, דוגמנית יכולה לעבוד היום שנים רבות ממה שיכלה בזמני”.
את חושבת שמודל היופי השתנה מתקופתך?
“אני חושבת שהיום הדוגמניות יותר רזות. אני הייתי מאוד רזה, אני זוכרת את גברת לאה גוטליב זורקת אותי מחדר המדידות ואומרת לי שאם אני לא אשמין כמה קילו אין לי מה לבוא יותר. אני שנכנסתי לכזה לחץ, התחלתי לאכול דייסות ומרוב שאכלתי דייסות עם חלב שלשלתי ורזיתי עוד יותר. אני נולדתי מאוד רזה אבל זה כנראה גנטי כי גם הבנים שלי רזים ותמיד שואלים אותי אם אני נותנת להם מספיק אוכל. היום אני חושבת שמתחיל להיעצר קצת טרנד הרזון המוגזם כי כבר מבינים שהוא לא מודל יופי. אני מתחילה לראות דוגמניות נשיות ומלאות יותר. לי לא היו בעיות עם דימוי גוף, בורכתי אני חייבת לומר. ההורים שלי עשו עבודה טובה. אני זוכרת שהיו הערות עוקצניות של נשים שישבו בתצוגות אופנה והן היו אומרות יפה יותר ופחות אבל לא היו הערות שנגעו לי בדימוי הגוף, זה היה פחות מעניין אז. אני רואה היום את הריצה הזו להזרקות לבוטוקס ולהרזיות החולניות ואני חושבת שזו לא הדרך הנכונה. גם כל הקטע של להיות סלב ומפורסם זה משהו לא בריא”.
היום נושא ההטרדות המיניות נמצא על הפרק גם בעולם האופנה. את זוכרת את ההתעסקות הזו גם בזמנך?
“לא, אבל אני לא דוגמא כי אני מאוד אסרטיבית. אפילו לא היו מציעים לי. אני חושבת שהיום צריך לחנך את הבנות בצורה כזו, אני נגד התבכיינות על הטרדות ויותר בעד לתת כלים אסרטיביים לדעת להדוף את זה מבעוד מועד”.
מה היית אומרת לבנות צעירות שרוצות לדגמן?
“אני חושבת שנשים צעירות צריכות לעשות כל מה שהן מרגישות. העולם פתוח וחופשי. את רוצה להיות דוגמנית תעשי את הכל כדי להצליח. זו ללא ספק חוויה ואם לוקחים אותה במינון הנכון ולא נותנים לה לסובב את הראש אז זו חוויה אפילו מעצימה. נכון שיש מיקוד על החיצוניות והיופי אבל זה מעצים. אני חושבת שהיום נשים בישראל לא מספיק מטפחות את עצמן. זה נכון שנשים צעירות עסוקות יותר מהדור שלי והקריירה היא מעל הכל והיא מאוד תובענית אבל בכל זאת צריך להשקיע יותר בנראות. כל השקפה עולמי זה שהכל מתחיל בנראות. את קולטת בן אדם בשישים שניות הראשונות ו-78 אחוזים מתוך זה, זה מה שאת רואה בעיניים. זה גם עוזר לך אם את נראית טוב, לבושה טוב ומשקיעה בעצמך, ככה את מתגלגלת”.
