אורה ויאיר שני עם משה אחרק צילום לנס הפקות

"נסייע להם עד סוף חיינו" | אורה ויאיר שני מאמצים את פצועי צה"ל פגועי הראש

בני הזוג שני אירחו השבוע מפגש מרגש במסגרת פרויקט 'לוחמים בסלון' שיזם הפעיל החברתי מרעננה ילי קלריך. את הסיוע לפגועי הראש הם החלו עוד במבצע שלום הגליל

פורסם בתאריך: 7.5.21 09:56

מאז מלחמת לבנון הראשונה הם ידועים כאבא והאמא של פצועי צה"ל פגועי ראש שטופלו ומטופלים בבית חולים לוינשטיין. ביום שלישי הם אירחו בביתם את המפגש הראשון של פרויקט 'לוחמים בסלון', מיזם בו לוחמי צה"ל שנפצעו בקרב, מגיעים לסלון ומספרים את סיפורם האישי. המיזם מתקיים בתמיכת שר הביטחון בני גנץ, ארגון נכי צה"ל, אורה ויאיר שני, ומייסד המיזם ילי קלריך. "הערב היה מאוד מרגש", מספרת אורה, "הגיעו למעלה מ-60 איש לשמוע את הלוחמים והכל התנהל בצורה יפה ומכובדת".

במפגש הראשון השתתפו שני לוחמי צה"ל שסיפרו את סיפורם. הוא עסק הן בהתמודדות של לוחמי צה"ל הלומי הקרב עם הפגיעה הפוסט טראומית, והן בהתמודדות עם הפגיעה הפיזית. במפגש התארחו שניים: איתמר גלזר ומשה אחרק. גלזר נפצע במבצע צוק איתן כאשר שירת כלוחם בסיירת הנח"ל. הוא סובל מפגיעה פוסט טראומטית, ולאחרונה הוכר כנכה צה"ל לאחר מאבק ממושך מול אגף שיקום נכי צה"ל במשרד הביטחון. אחרק, לוחם הצנחנים שנפגע מירי בראשו במהלך מלחמת לבנון הראשונה, עבר שיקום ארוך שנים. "את משה אנחנו מכירים באופן אישי", מספרת אורה, "הוא היה בבית לוינשטיין כמעט שנתיים, אני טיפלתי בו מהרגע הראשון ולקח לו זמן עד שהוא נפתח לסביבה וסיפר את הסיפור האישי שלו".

איתמר גלזר בלוחמים בסלון צילום לנס הפקות

ילי קלריך צילום ויקו גואטה

את פרויקט 'לוחמים בסלון' יזם הפעיל החברתי ילי קלריך, תושב רעננה. "מטרת המיזם היא לחזק את התודעה בציבוריות הישראלית על החוב העצום שלנו כמדינה וכחברה כלפי אלו שחרפו נפשם ונפצעו במשימות מבצעיות למען בטחון המדינה", אומר קלריך. "המיזם לא מחפש לשים את הביקורת כלפי אגף שיקום נכי צה"ל במשרד הביטחון במרכז הבמה, על אף שהיא מוצדקת, אלא להביא את סיפורי הקרבות בהם השתתפו הלוחמים, סיפור פציעתם והדרך הארוכה שעברו בתהליך השיקום".

כאמור, החיבור ללוחמי צה"ל לא זר לאורה ויאיר, אשר הפכו להורים המאמצים של החיילים פגועי ראש בבית לוינשטיין לאחר מלחמת לבנון הראשונה (שלום הגליל). "באותה תקופה, כשהגבול הצפוני התחיל להתחמם, הייתי חברה באגודה למען החייל והתחלתי לארגן חבילות לחיילים", מספרת אורה. "עמדתי בצמתים וחילקתי מוצרים לחיילים שעלו ללבנון, ארגנתי מבתי הספר את החבילות ובאופן טבעי כשפרצה המלחמה, כבר הייתי בבית לוינשטיין והתחלתי יחד עם יאיר לתמוך במשפחות ובכל מי שאמרו לו שהם לא יעברו את הלילה ולא יזכו את לראות את היום למחרת. פגשתי פצועים ומשפחות שהכרתי גם מרעננה. בהמשך התחלנו לתמוך בפצועים שאושפזו בבית לוינשטיין ולתת להם חיזוקים, להוציא אותם מבית לוינשטיין אם זה לבית קפה או לטיול קצר על מנת לשנות להם את האווירה".

אורה ויאיר גייסו מתנדבים שיסיעו את הפצועים לבתי הקפה והמסעדות ולאט לאט הפרויקט קרם עור וגידים. הם פנו לבתי מלון באילת והחלו לארגן נופשים לקבוצות של נכי צה"ל בשיתוף עיריית אילת ובתי המלון. "בשנת 1982 עשינו את אירוע ההצדעה הראשון לפצועי צה"ל בחנוכה, שזה חג האור ומאז מידי שנה אנחנו מקיימים עבור פצועי צה"ל ערב הצדעה גדול עם בכירי המשק והכלכלה. בוגי יעלון ליווה אתנו מאז היה מח"ט הצנחנים ובשנים האחרונות אנחנו מקיימים את האירוע בחוות רונית, אירוע שהחיילים מחכים לו מידי שנה. זה אירוע שכל תשומת הלב מופנית אליהם ויש כאלה שזה הבילוי היחיד שלהם במהלך השנה", היא מספרת. "צריך להבין שפגיעת ראש היא בין הפגיעות הקשות שיש ולא מעט מהם לא חוזרים לעצמם לאחריה, הם הופכים לאנשים אחרים שמאוד לא פשוט להם", היא מוסיפה בכאב. "אירוע נוסף שאנחנו מארגנים זה יום העצמאות, אנחנו עושים את זה אצלנו בבית ומגיעים למעלה מ-100 איש, וכולם מגיעים עם הילדים והנשים. אנחנו משקיעים את החיים והנשמה, החיילים הם הילדים שלנו וגם לאחר השיקום ועזיבת בית לוינשטיין אנחנו נשארים איתם בקשר. אנחנו מלווים אותם, אם זה במרכז השיקום לפצועי צה"ל ביפו, שמשמש כמקום העבודה שלהם, משוחחים איתם טלפונית, מקשיבים לבעיות שלהם. אי אפשר להפסיק אם זה. אי אפשר להגיד פתאום עזבתם את בית לוינשטיין ואנחנו כבר לא איתכם. הם בתוך הנשמה שלנו, אנחנו מוזמנים לחתונות ולבריתות, לאירועים משפחתיים וקשורים עם המשפחות. אנחנו חלק מהם והם חלק מאיתנו".

לאורה ויאיר (אורה בת 78 ויאיר בן 80) יש ארבעה ילדים שמכירים היטב את ההתנדבות של ההורים. "חלק מהילדות של הילדים שלנו עבר בבית לוינשטיין. נוצר ביניהם לבין ילדי הנכים קשר ועד היום הבת שלנו עוזרת בארגון והנחיית הערב בחוות רונית".

מה חשת ששמעת על המקרה הטראגי של איציק סעידיאן?

"זה מאוד כאב לי, אבל לצערי אלו מיקרים שאנחנו נתקלים בהם וזה לא הפתיע אותי, כי אני מכירה את הקשיים שהם מתמודדים איתם. הרבה חבר'ה פצועים והלומי קרב, לקחו את המקרה הזה מאוד קשה ולא מעט מהם החליטו לא להגיע אלינו לחגוג ביום העצמאות, כי זה לא היה פשוט להם".

בשנת 2008 קיבלו אורה ויאיר את אות "יקיר העיר רעננה", על פעילותם הרבה, על הזמן שהם תורמים למען הנפגעים והקשר שהם שומרים איתם לאורך השנים. בהמשך קיבלו את יקיר קופת חולים ואת אות הנשיא למתנדב. אורה היא גם יו"ר האגודה למלחמה בסרטן ברעננה. "אני עושה את התפקיד הזה כבר שנים רבות, בעקבות אבא שנפטר. ההתנדבות ורוח ההתנדבות טבועה בנו", היא אומרת, "כמו שינקתי את זה מבית הורי ומסבתי, אני מעבירה את זה לילדי שגם עוזרים ומתנדבים".

עד מתי תמשיכו להתנדב?
"עד סוף חיינו. מטרת החיים שלנו זה להעביר אור לחיים לאנשים שהחיים היקשו עליהם".


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברעננה?

הורידו את אפליקציית "צומת השרון רעננה" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "צומת השרון רעננה" באייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "צומת השרון רעננה"

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה


 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"צומת השרון רעננה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר