קשה לעכל אסון כזה. קשה להתאושש ממנו. שלושה ימים בלבד לאחר שמונה למפקד חטיבת הנחל, התמוטט שרון אסמן במהלך אימון כושר. ניסיונות ההחייאה והמאמצים להצילו עלו למרבה הצער בתוהו והוא נפטר. בן 42 היה במותו. אתמול התקיים טקס הענקת כומתות למחזור לוחמים של הנחל. במקום בו אמור היה לעמוד אסמן ז"ל, עמד אל"מ ישראל שומר, שחזר לתפקידו, ופתח את דבריו בציטוט מצמרר של אסמן ז"ל מדברים שאמר באחד הטקסים באחרונה: " ביוזמה, בנחישות וברעות ננצח כל אויב".
אסמן היה מהקצינים המצטיינים והמוערכים בצה"ל, הוא צלח מבצעים וקרבות רבים ומצא את מותו באופן טרגי ולא צפוי. ליבו נדם. המשפחה תקום מהשבעה ביום ראשון בבוקר ותעלה לקברו.
אסמן גדל והתחנך בכפר סבא עד גיל 22. הוא למד בבית ספר ארן, אחר כך בחטיבת הביניים שרת וסיים בתיכון שרת במגמת מוסיקה. הוא אפילו הספיק ללמוד עם עידן רייכל וגם לנגן איתו בלהקה. הוא הותיר אחריו אישה ושתי בנות, אחות שצעירה ממנו בארבע שנים ושני הורים. שרון ומשפחתו התגוררו בשנים האחרונות בתל אביב. אמו, אינה, בת ה-63, היא אשת חינוך ותיקה מאוד בכפר סבא, מורה מוערכת לריתמוסיקה, אין כמעט ילד שלא התחנך על ברכיה. שרון, מתוקף תפקידו, לא הרבה להיות בבית, אשתו שרון היא בכירה בתחום התקשורת. לפני שנתיים וחצי עברו הוריו של שרון מכפר סבא לרמת גן, כדי להתקרב ולעזור בגידול הבנות. עכשיו החליטה אינה לפרוש לגמלאות כדי לסייע בגידול נכדותיה. את המילה יתומות, היא מדגישה, אינה רוצה לשמוע.
"אם הרבה ילדים ילכו בדרך של שרון יהיו לנו בארץ הרבה חבר'ה טובים ויהיה כיף לחיות פה", אומרת אינה בשיחה עם צומת השרון. "43 שנה עבדתי בעיר. עד תחילת יוני עוד הספקתי להעביר חגיגות סוף שנה לכל הילדים, ואז קרה מה שקרה עם שרון", היא מספרת בכאב.
פסח, בעלך ואבא של שרון, אמר בהספד שאתם תשמרו על הבנות.
"כשהכל יירגע, אני אודיע לעיריית כפר סבא שאני יוצאת לפנסיה, כדי לעזור לבנות. אני בשום אופן לא רוצה לשמוע את המילה יתומות. אני אנסה לתת להן את החינוך והאהבה בגובה העיניים, כמו שהיה עושה אבא שלהן. אולי כשנראה את הבנות הבכי יתייבש לנו ונבכה רק בלילות".
שרון אסמן ז"ל, אשתו ובנותיהם
# # #
הרמטכ"ל אביב כוכבי, אמר בדברי ההספד שלו לאסמן ז"ל: "שרון היה 'איש אשר רוח בו' – מפקד קר רוח ואמיץ, איש מחשבה ומעשה, קצין וג'נטלמן. הוא גילם את הגדרת הקצין לכל דרכו הפיקודית. כך מעידים עליו מקורביו, וכך מעידים עליו ההישגים בצוק איתן ובהזדמנויות אחרות. קצינים כמו שרון הם הקצינים שאנחנו רוצים וצריכים – כאלה המביאים לידי ביטוי יכולות רבות. לא די לנו קצינים אמיצים, אנחנו צריכים קצינים מקצועיים, אנושיים והגונים, אנשי צוות לויאליים. מנהיג צריך לדעת להיות כל הדברים הללו – וכזה היה שרון. לכן חשבנו שנכון למנות אותו לאחד התפקידים החשובים בצה"ל, מפקד חטיבת הנח"ל. תגובת ישראל למותך הפתאומי מראה את הכבוד וההערכה שיש לעם לחיילי צה"ל הקרביים. הלב שלך הפסיק לפעום והלב שלהם החסיר פעימה. הם ראו בך מגן הארץ, והם כואבים את לכתך. יהי זכרו ברוך".
רעייתו של אסמן, שרון שלמון, ספדה לו בהלווייתו: "תודה על שנים נפלאות של אהבה, תמיכה וחברות. תודה על שבחרת בי להיות בת זוגתך בשנים יפות ומורכבות, נתת לי זכות ענקית. תודה על שתי בנות מהממות, אמה ואלכס, ולא יכולתי לבקש יותר. תודה על השיחות, החוכמה, התבונה וקור הרוח. בשקט, במשפטים קצרים ובצניעות אמרת תמיד את הדברים הנכונים ופתחת לי זווית ראייה חדשה. כשהתחתנו החלטתי לשמור את שם המשפחה שלי, כי היה לי ברור ששרון אסמן יש רק אחד – וזה אתה. אהיה לצידך תמיד כמו שאתה היית לצידי. אמרת תמיד 'תעשי מה שטוב לך'. נתת לי דרור ואפשרות להתפתח ולפתח קריירה. פיזית אמנם לא היית הרבה בבית, אבל היית איתי ועם הבנות בכל שלב וכל החלטה. עכשיו כולם יודעים את מה שידענו תמיד – כמה היית מיוחד. שילוב נדיר של איש רוח ולוחם, ותמיד איש משפחה אוהב ואכפתי. אני אתגעגע לשיחות הטלפון כשאתה בדרך הביתה, במקרה הטוב ביום חמישי בערב. אני לא נפרדת – אנחנו יחד תמיד. שרון ושרון, השרונים. אוהבת אותך הכי בעולם ואיתך תמיד".
אביו של שרון, פסח, ספד לבנו בדמעות: "תמיד היית הגאווה שלי, סיפרתי עליך לכל החברים. אתה זה שנתת את הכוח להמשיך ועזרת לי גם כשהתמודדתי עם בעיות רפואיות. אני מודה לך על האהבה האינסופית שנתת לי. תמיד אמרת שרעייתך והבנות הן המלאכיות שלך, אני בטוח שעכשיו אתה המלאך השומר שלהן. אנחנו כאן, אני ואמא נשמור עליהן. נהיה חזקים בשבילך כמו שהיית חזק בשבילנו. מותו של שרון, אבל בעיקר חייו, צריכים להיות סימן לעם ישראל. יש לנו אלוהים אחד, ירושלים אחת, מדינת ישראל אחת, אנושות אחת. עלינו להיות פה באהבה, באחדות, באיזון, להיות אור לגויים ואור לעצמנו, לשמור ולהגן על המדינה. אני מבקש מאזרחי ישראל שלא נתאחד רק במלחמות, שנהיה מאוחדים כמו ששרון היה רוצה ביום יום, כדרך חיים, מעכשיו ולעולם".
# # #
אינה מספרת על שרון שלא רבים הכירו. "לשרון הייתה אישיות מיוחדת. הייתה לו חגורה שחורה בג'ודו, הוא אהב לעשות מדיטציות, אהב לקרוא הרבה. אבל הוא בעיקר היה בן אדם מיוחד, כזה ש היה בו שקט עוצמתי. הייתי שואלת אותו, תגיד, איך שומעים אותך שם בצבא? והוא היה עונה שמי שחשוב לו לשמוע וללמוד אז ישמע. בגן של הבנות לא ידעו אפילו שהוא איש צבא. הוא היה מחליף בגדים באוטו, כדי שלא יראו את המדים והדרגות כשהוא בא לקחת את הבנות".
איזו מורשת הוא משאיר אחריו?
"אני מרגישה על הבנות שיש בהן משהו טוב של שרון", אומרת אינה בבכי. "לכל קבצן היה נותן משהו, לא מדלג על אף אחד. הוא היה שולח את אמה, הבת, ואומר לה לתת לכולם. אולי עכשיו עם ישראל יתאחד ולא יתעסקו בברדק ולשים רגל אחד לשני וברכילויות. שרון היה נקי בנפשו".
המוות הפתאומי של שרון, הגיע דווקא בימים בהם הרגישה אינה נינוחה יותר. "מהיום שהתגייס בגיל 18 לא היה לי שקט", היא אומרת בכאב גדול. "הייתי מטיילת עם הכלב שלנו וכל פעם דמיינתי שמגיע אוטו צבאי ומודיעים לנו את הנורא מכל. עם הזמן המחשבות פחתו. עכשיו, כשהוא קיבל את התפקיד של מפקד הנח"ל החדש, היה לי לילה ראשון שישנתי שמחה ומאושרת. אומנם מח"ט נח"ל, אבל פחות מסוכן על פניו. ואז באימון שגרתי קרה מה שקרה. שלושה ימים הוא היה בסך הכל בתפקיד".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
