בתוך אגף הרווחה בעיריית רעננה נמצא מרכז לטיפול ומניעת אלימות בתוך המשפחה. את המרכז שעובד תחת האגף, מנהלים ארבעה אנשי מקצוע שמיומנים בטיפול באלימות. ביום שבת הקרוב יתקיים יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים ובמרכז כל יום הוא מאבק כזה. כמאה תושבי רעננה מגיעים בכל שנה למרכז, 50 מהם הן נשים שחוות אלימות מבני זוגן. “מרבית הנשים המגיעות אלינו לטיפול במרכז, מגיעות באופן עצמאי”, מספרת רות זהבי, מרכזת הטיפול בנשי נפגעות אלימות, “הן מגיעות דרך קווי חירום, דרך המשטרה, שם הגישו תלונה וזו מפנה את הנשים לטיפול אצלנו, דרך עובדים סוציאליים באגף שנחשפו למערכת זוגית אלימה ומציעים לאשה לפנות אלינו. הן מגיעות דרך מערכת הבריאות או דרך לשכות לסיוע משפטי של ויצ”ו ונעמ”ת שנשים הגיעו אליהם לייעוץ והם הפנו אותן אלינו. הפנייה של האשה אלינו היא עצמאית גם אם הופנתה על ידי גורם כלשהו. הרבה פעמים הגברים מגיעים לטיפול בעקבות האשה שהתחילה טיפול וכך גם הילדים”.
המרכז קיים כ־20 שנה והוא חלק ממערך ארצי של מרכזים לטיפול באלימות בפיקוח משרד הרווחה שנמצאים כיום ברוב הערים והישובים בארץ. צוות המרכז כולל את המנהלת, מיכל רוזן פרידמן, את אות זהבי, שמרכזת את הטיפול בנשים נפגעות אלימות. את משה שבתאי שמרכז את הטיפול בגברים ואת מרכז הטיפול בקשישים ואת נורית פייגל המטפלת בילדים העדים לאלימות ובנפגעות מינית. “אנחנו כולנו אנשי מקצוע מאד מיומנים”, אומרת רות זהבי, “הרבה מאד אנשים טופלו על ידינו במהלך השנים ויצאו ממעגל האלימות ואנחנו מאמינים שניתן לסייע ולעזור לאנשים שרוצים לקבל עזרה”.
זהבי מסבירה כי הטיפול באשה מתחיל מהערכת הסיכון שבו היא נמצאת, “אנחנו בודקים האם מדובר באלימות פיזית ומוצאים פתרונות מעשיים הנדרשים למתן הגנה מיידית”, היא אומרת, “במרבית המקרים מתחיל תהליך טיפול שבו לאשה יש את ההזדמנות, אולי הראשונה בחייה, לחשוף את הקשיים שעמם היא מתמודדת ביחסים האלימים. האשה לומדת לזהות סוגי אלימות שונים שאולי היא סובלת מהם מעבר לאלימות פיזית שאותה הכי קל לזהות, כמו אלימות נפשית, מילולית, מינית, רוחנית (בתחום הדתי) וכלכלית. בתהליך הטיפול האשה מתחזקת, לומדת להכיר בערך עצמה, מאפשרת לעצמה לבטא את חייה ומבינה מהן הבחירות שתצטרך לקבל והמחירים של כל בחירה. בתהליך הטיפול האשה גם מקבלת מידע אודות שירותים וסיוע מהקהילה, ומופנית אליהם במידת הצורך”.
האם רוב הנשים מגיעות אליכם כשהן נמצאות בתהליך של פרידה מבן הזוג האלים?
“נשים רבות המגיעות לטיפול שוקלות פרידה מבן הזוג. אולם כתוצאה מתהליך הטיפול חלקן בוחרות להישאר במערכת הזוגית, אך זו כבר מערכת זוגית חזקה יותר שבה הן כבר אינן סובלות מאותה רמה של אלימות כפי שהיה קודם לכן. בהרבה מקרים הנשים המתחזקות מצליחות להניע את בן הזוג לקבל בעצמו טיפול והיו מקרים שבני הזוג , לאחר שעברו טיפול פרטני בעצמם והחלו לצאת ממעגל האלימות, הגיעו לטיפול זוגי אצלנו. הטיפול הזוגי הוא מאתגר במיוחד מאחר ולראשונה בני הזוג לומדים ליצור ערוץ של שיח פתוח ולא אלים הכולל ביקורת וזו משימה לא קלה עבור שניהם”.
איך מגיבים הגברים לטיפול?
“להתחזקות האשה השפעה על המערכת הזוגית. במקרים שהאשה רוצה להישאר במערכת הזוגית ולשקם אותה, היא תנסה לשכנע אותו להגיע לטיפול. טיפול של האישה עלול לערער את האיזון שהיה קיים בזוגיות, למרות שהוא לא היה בריא, אך בתהליך הדרגתי ומושכל מלמדים את האישה להיות אסרטיבית מחד ומאידך לא לעשות מהלכים קיצוניים שיסכנו אותה. היא מקבלת כלים לשכנע את בן הזוג להגיע גם לטיפול לטובת שניהם. אם שניהם חפצים בשיקום הזוגיות יש סיכוי שגם הגבר יפנה”.
אפשר לצאת מזה
משה שבתאי, שמרכז את הטיפול בגברים ובקשישים שובר את הסטיגמה ומספר שגברים אלימים כן יכולים להשתנות ולשנות דפוסים אך זה תלוי ברצון שלהם כמובן. “אפשר לצאת מזה”, הוא אומר, “גבר שבאמת רוצה לעשות שינוי כי הוא מבין שאם הוא לא יעשה מאמץ וילך לטיפול, האשה תעזוב אותו, יכול בהחלט לעבור תהליך טיפול משמעותי של שינוי דפוסי חשיבה, תפיסה והתנהלות בתוך המשפחה. קשה מאד לגייס גברים לטיפול מאחר ומרביתם מכחישים את היותם אלימים ומשליכים את האלימות והקשיים בזוגיות על האישה. לכן פחות גברים פונים לטיפול ומרביתם מגיעים ללא מוטיבציה פנימית שלהם אלא באמצעות הפנייה משרות המבחן כשהם בהליך משפטי לאחר הגשת תלונה מצד האישה. עם חלקם אנו יוצרים קשר דרך הדיווח מהמשטרה על תלונה שהוגשה וחלק כאמור מגיעים דרך האישה שכבר נמצאת בטיפול וחלק קטן מגיעים באופן עצמאי. בטיפול הגבר גם לומד לזהות סוגי אלימות שונים ומבין שאלימות נפשית ומילולית לעיתים יותר מכאיבה מאלימות פיזית. בהדרגה הוא לומד לקחת אחריות ורוכש דרכי תגובה והתמודדות עם תסכולים, שהיא לא פוגענית ואפקטיבית יותר למערך חייו ולמערכת הזוגית וההורית. הכלים הניתנים לו פשוטים ליישום ובהדרגה הופכים להיות חלק מאורח חייו והתנהלותו של הגבר”.
נורית פייגל המטפלת בילדים שעדים לאלימות מספרת כי לילדים הגדלים בצל אלימות בין ההורים נוצרות טראומות. “לילדים הגדלים בצל הערות מביכות, השפלה, התנשאות וביקורת בין ההורים אלו שנחשפים לאלימות פיזית בין הוריהם הכוללת זריקת חפצים, הטחת דלתות, צעקות וקללות, גם אם אינם רואים או שומעים את ההתנהגויות האלימות באופן ישיר, ללא ספק מושפעים מכך ועלולים לסבול בהווה ובעתיד”, אומרת פייגל, “ההשפעה של היחשפות ילדים לאלימות בין זוגית לעיתים יכולה להביא לתגובה הכוללת הזדהות עם אחד ההורים, בין אם זה התוקפן ובין אם זה הקורבן. כמו כן, לעיתים קרובות מרגישים הילדים אחריות לקשר בין הוריהם והם מרגישים אשמה ליחסי המעורערים. הקשר הטיפולי מאפשר לילדים חשופים לאלימות את האפשרות ללמוד להתמודד עם הסימפטומים הפוסט טראומטיים שחווים כתוצאה מהטראומה שנגרמה בעקבות חשיפתם לאלימות בין הוריהם באמצעות עיבוד החוויות הטראומטיות, סיוע בחיזוק היכולת לוויסות הרגשות השליליים שחווים ובניית דמוי עצמי חיובי יותר”.
רוצים להישאר מעודכנים?
זהבי מוסיפה ואומרת כי יש כיום הרבה יותר מודעות לנושא אלימות במשפחה ונשים היום יותר מבעבר מדברות ובאות לבקש עזרה. “הרבה נשים לא מוכנות להישאר לאורך זמן במערכת אלימה עבורן. נשים אלה מחפשות דרכים לקבל עזרה. עם זאת, עדיין יש הרבה נשים שנמצאות במערכת זוגית שגם אם אין בה אלימות פיזית, יש בה טרור, התעמרות, שלילת זכויות, שליטה במשאבים ואומללות”.
איך אפשר למנוע או להגביר מודעות וערנות בציבור נגד אלימות כלפי נשים ובכלל?
“כתבות באמצעי המדיה השונים שיחד עם חשיפת התופעה גם יפרטו את המענים הטיפוליים הניתנים במרכזים לטיפול באלימות ברחבי הארץ בכלל וברעננה בפרט, מענים שלהם זכאי כל אחת ואחד , יוכלו להגביר את המודעות והערנות לתופעת האלימות במשפחה”.
הטיפול במרכז הוא בעיקרו פרטני -נפרד לאשה/ לגבר/לילדים.
ניתן לפנות לטלפון: 09-7610402, 09-7610756, 09-7610422, 09-7610409
אם אין לך את עצמך, אין לך כלום
אוריה עמרני מספרת על החברה שיצאה ממעגל האלימות ועל אלו שלא
אוריה עמרני. צילום עזרא לוי
לרגל “שבוע המאבק באלימות נגד נשים” פרסמתי פוסט קצר בפייסבוק ומיד קיבלתי מבול של תגובות של נשים “נורמטיביות”, רובן ככולן משכילות, שעברו מסכת התעללות קשה מצד בני זוגן, או בני משפחתן.
ביניהן פנתה אלי מישהי שנכנסה לי מזמן ללב. היא סיפרה לי שחוותה גיהינום עם בעל אלים במיוחד, עד שהצליחה לצאת מטלפיו, עם כמה ילדים, אחד מהם חולה. היא הצליחה להשתקם ולצאת מזה אבל יש הרבה אחרות שלא. אני מכירה חלק מהן. מכירה אחת שפשוט ויתרה על עצמה, והתדרדרה לזנות בעקבות שנים של התעללות פיזית ומינית מצד אחיה. מאז לא שמעתי ממנה.
12 שנים אני פעילה ברשת, מי שעוקב אחרי יודע שאני נלחמת עם הציפורניים בעוולות, בחוסר צדק. בהינתן כל זה: אני לא פמיניסטית. אני חושבת שהפמיניזם עשה יותר רע מאשר טוב.
מאות שנים של התעמרות, של שלילת זכויות בסיסיות, של פטריארכיה, של התעללות לשמה עשו את שלהן. נשים אכן היו “מדוכאות עלי אדמות”. ביחסים בין אישיים, בשכר, בקריירה. אז מה שאתם רואים היום זה לא מסע ציד מתוכנן של גברים באשר הם גברים. לא. זה תיקון. זה צדק. נכון, לא כל הגברים אלימים אבל לא מעט מהם כן. וזה חוצה גילאים, השכלה ומצב סוציו אקונומי.
אבל אם בשנת 2017 אני שומעת מנשים מצליחות שבחברה גדולה במשק יושב לו איזה אפס אחד, שחושב שהוא בן אלים, וצווח על עובדות הכפופות לו: “תסתמי את ה xx שלך, כשאני מדבר”, או “ תזיזי את ה xxx שלך מפה”, לא זזנו מילימטר. ויש דוגמאות נוספות. השפה הבוטה, ההתנהלות, הדורסנות, הדיכוי, המיזוגניה כלפי נשים, צריכה להיעקר מהשורש. ואל תבלבלו לי את המוח עם “משפטים כמו “מה עם החיזור?”. יש לי מספיק חברים וידידים גברים שיודעים לחזר. והם יודעים את ההבדל בין חיזור להטרדה מינית ואלימות מילולית.
אתם, הגברים, תצטרכו להפוך דיסקט. להבין שהעידן הזה נגמר. יש לכם נשים, יש לכם אחיות ובנות. בכל פעם שיבוא לכם לדבר אלינו בצורה בוטה, גסה, מטרידה, לא עניינית, תיזכרו בבנות שלכם. גבר אמיתי לא מבזה נשים. גבר אמיתי לא מקלל, לא מרים יד. ואת, ברגע שאת שותקת בפעם הראשונה שמדברים אליך בצורה לא מכבדת, זה סימן עבורו להמשיך. תעני. גם במחיר של לחפש עבודה אחרת. (כמו שאני עשיתי עשרות פעמים. ואני לא מגזימה). תבכי, תרחמי על עצמך קצת ותתחילי מההתחלה. אם זה בן משפחה שמתעלל בך, קומי ותתלונני במשטרה. פני לארגוני נשים. פרי לחברות. לעיתונאיות. כי אם אין לך את עצמך, אין לך כלום.
