איזה ג'נטלמן ניסו אביטן הזה, איך יודע ככה לעשות כבוד למארחיו. ב-45 הדקות הראשונות הוא עוד סחט לעייפה את שאריות מיתרי הקול עם הניגון החוזר 'צאו קדימה! צאו קדימה!' אבל אז פשוט נכנע למורשת המקום והחליט לעשות כבוד לאחד שהנחיל אותה. במחצית השנייה נגד מכבי חיפה ביום ראשון השבוע במושבה, שפשפתי את עיניי הלוך ושפשוף שוב ושוב: איך בקושי הלך מאיתנו הקורצקי והנה תוך כמה ימים חזר ככה רזה עם ג'ל בשיער וידיים בכיסים.
מה זאת אומרת זה לא מנחם קורצקי? אומר לכם – החלוצים היו אבודים בחלל, המגנים נשאו תפילתם אל השמיים ו-0:0 נראה שוב כמו הדבר החדשני ביותר שיש להפועל רעננה להציע לעולם הכדורגל. בעודי מקנטר את המשחק המדובר במהלך השבוע, ננזפתי על ידי ציניקנים פחות גדולים ממני שצריך לתת זמן לניסו אביטן ושמכבי חיפה היא לא המבחן האמיתי שלנו. לגבי הזמן – אל דאגה, ניסו יקבל אותו כולל תוספת מכובדת על בזבוזים. לגבי המבחן – אם מכבי חיפה היא לא המבחן האמיתי עבורינו, מדוע התעקשנו כל כך לצלוח אותו בדרך הישנה והמעיקה? מדוע לא ניסינו משהו חדש באמת? הרי החבר'ה של בלבול היו זמינים יותר מאי פעם להפתעה מהדהדת ואנחנו פשוט עמדנו לנו שם מנגד ובהינו בשני העיגולים הסימטריים בלוח התוצאות במבט של 'אתם מוכרים לנו מאיפשהו'.
סליחה שאני מאיץ תהליכים, אבל אם ניסו אביטן הובא כדי לגרד בעוד שבועיים 0:1 נגד חדרה ולהתחבק כעבור שבוע אחרי 0:0 הירואי באשדוד אז תודה, אבל בשביל זה אני באמת מעדיף כבר את המקור. ואם עוד לא הבנתם, אני דווקא מסכים שהפרידה ממנחם קורצקי היתה הצעד הנכון בנקודת הזמן הנוכחית, יתרה מכך אני אפילו מוכן ללכת צעד קדימה עם הקרבתי למועדון ולשאת עליי את עול הירידה לליגה הלאומית בסוף העונה, אבל בתנאי אחד: שנירד בגלל ששיחקנו כדורגל פתוח ונאיבי מדי. תאמינו לי שאין לכם מה לחשוש, עוד לפני שתספיקו להתרגל כבר נחזור. אם ללא לליגת העל, אז לזרועותיו של מנחם קורצקי.
