במהלך פגרת הקיץ האחרון השיקו במועדון הכדורגל של הפועל רעננה פרויקט חדש: קבוצת נשים שתצטרף לקבוצות הצעירות במחלקת הנערות המתפתחת. "בחודש יוני היוזמה הזו הפכה מחזון למציאות. עיריית רעננה נתנה לנו את האור הירוק ויצאנו לדרך", משחזר צחי קלפנר, המנהל המקצועי של מחלקת הנשים והנערות בהפועל רעננה, "הרמנו למעשה קבוצה מאפס מתוך ידיעה ברורה שמדובר בתהליך שדורש זמן וסבלנות. המטרה העיקרית בהקמת הקבוצה היתה לייצר מסגרת בשביל הבנות שגדלות בקבוצות הצעירות שלנו שתאפשר להן לשחק גם כבוגרות. מעבר לזה, השאיפה היתה לבנות בסיס שממנו ניתן יהיה בשנים הבאות לצמוח להתרחב. תארים, ניצחונות? על זה אפילו לא העזנו לדבר".
מי שהופקד על הובלת הקבוצה הוא המאמן המנוסה ירון ברומר (אחיהם של גדי ואלון ברומר, שחקני העבר של נבחרת ישראל), שלקח על עצמו בשמחה את האתגר. "עמי וזאנה, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער בהפועל רעננה, הוא זה שהציע לי לאמן את הקבוצה", מספר ברומר, "נפגשתי עם צחי ועם דורתי גור, מנהלת מחלקת הנשים והנערות של האגודה, ותוך משהו כמו חמש־עשר דקות כבר הודעתי להם שאני בפנים. ידענו שאנחנו הולכים לקראת הלא נודע, אבל כולנו האמנו במיזם הזה".
בחודש ספטמבר נערך אימון הבכורה וקבוצת הנשים של הפועל רעננה פתחה באופן רשמי בהכנות לעונת משחקים ראשונה במסגרת הליגה הלאומית. "הקבוצה הזו קמה דרך טלפונים שעשינו לבוגרות מחלקת הנערות שלנו ומפה לאוזן", מפרט ברומר, "את הסגל הרכבנו משחקניות ותיקות שכבר ראו דבר או שניים בענף ומשחקניות צעירות מקבוצת הנערות שלנו. בשיחת הפתיחה אמרתי לבנות שהדבר החשוב ביותר הוא שהן ייהנו ויעלו לדשא עם חיוך, את המסר הזה הקפדתי להשריש לכל אורך הדרך".
"לקבוצה הצטרפתי נטו מאהבה למשחק", מציינת הקפטנית אמילי ברנס (29), מי ששיחקה בעבר באס"א תל אביב ובהפועל עירוני פתח תקוה, מהמועדונים הבכירים בכדורגל הנשים בישראל, "מי שפנתה אלי היא דנה כרם, עוזרת המאמנת ששיחקה איתי בעבר באס"א תל אביב. מהרגע הראשון ירון, דנה, צחי ודורותי הדביקו אותנו בהתלהבות שלהם. מעבר למתכונת השגרתית, גם ערכנו הרבה מפגשים חברתיים, כדי שהשחקניות ילמדו להכיר טוב יותר האחת את השנייה. מהר מאוד נוצרה פה רוח קבוצתית וגאוות יחידה, וזה כמובן הקרין גם למגרש".
בסגל הקבוצה 21 שחקניות, ותיקות וצעירות (שכולן משחקות בהתנדבות), ובהן אושרת קרקר המנוסה בת ה־37, שמשמשת כחונכת לדור העתיד שכולל כישרונות דוגמת דקלה מיסטריאל, שתחגוג בחודש יוני הקרוב יום הולדת 16. "החיבור בין השחקניות והאנרגיות הטובות אלו סימני ההיכר של הקבוצה שלנו", מדגיש ברומר, "בתחילת הדרך דיברנו בסך הכל על הרצון להופיע בצורה מכובדת ולרוץ לאורך עונה שלמה בלי יותר מדי תהפוכות בסגל, אבל תוך כדי תנועה ראינו שלקבוצה הזו יש הרבה מה להציע". קלפנר מיישר קו עם הדברים: "בהדרגה הקבוצה השתפרה והתקדמה, הבנו שיש כאן תלכיד חזק שרחוק מלהיות פראייר. אחת מנקודות הציון המשמעותית מבחינתנו העונה היתה ניצחון החוץ 0:1 על הפועל כפר סבא החזקה בחודש מרץ, שהבהיר לכולנו שניתן ללכת עד הסוף".
רגע האמת של הפועל רעננה הגיע בשבוע שעבר, במשחק החוץ מול מכבי באר שבע. להתמודדות שנערכה במסגרת המחזור ה־19 (והלפני אחרון), התייצבה הקבוצה מהשרון מהמקום הראשון בטבלה בידיעה ברורה שניצחון יסגור את הסיפור ויסדר לה את התואר ואת הכרטיס לליגה הבכירה, אלא שעל המגרש עצמו הדברים לא הלכו כל כך חלק. "מכבי באר שבע היא קבוצה מאומנת, טקטית ועקשנית", מרחיב ברומר, "יזמנו, לחצנו, הכדורים שרקו על יד השער של היריבה אבל לא נכנסו פנימה". כאשר נראה היה שהמשחק יסתיים בתיקו מאופס, קיבלה בדקה ה־86 הפועל רעננה כדור חופשי, אליו ניגשה הקפטנית ברנס. "אמרנו לעצמנו שאם הגענו עד כאן, אנחנו חייבות לעשות את זה. מה שהנחה אותי זה לבעוט עם כל הלב למסגרת", היא משחזרת, "אני שמחה שהכדור נכנס פנימה ומפה אצל כולנו כבר הלחץ השתחרר".
בדקה ה־90 הוסיפה אסיף אוחיון את השער השני וסיפקה את החותמת לתואר האליפות. "זה היה סיום כמו בסרטים", מציין ברומר, "החגיגות היו ספונטניות, השחקניות שפכו עלי מים. מהמגרש המשכנו כולנו לארוחה במסעדה. מה יש לומר, זו היתה עונה מיוחדת במינה. מילים חמות מגיעות לצחי, דורתי, עמי אילן כץ, ובעצם לכל אנשי מחלקת הנערות והנשים ומחלקת הנוער של הפועל רעננה, על התמיכה, הסיוע והליווי".
"אחרי המשחק שרנו, רקדנו, הצטלמנו, אותי הניפו על הכתפיים", מספרת ברנס, "האליפות הזו מראה על זה שיש לנו קבוצה עם אופי, קבוצה מחויבת שמאמינה בעצמה ולא מוותרת. אני מקווה שכאן התחלנו מסורת שתימשך עוד שנים ארוכות".
על פי התכנון, באמצע חודש מאי, במשחק של קבוצת הגברים של הפועל רעננה מול הפועל תל אביב באיצטדיון בנתניה, אמורה הקבוצה לבצע הקפת אליפות חגיגית ולסגור את העונה בסטייל. "כולנו שואפים לייצר המשכיות ולייצג את המועדון ואת העיר על הבמה במרכזית, ומכאן הכל בעצם זה שאלה של תקציב", מסכם קלפנר, "אני קורא מכאן לספונסרים להצטרף אלינו ולתת לפרויקט שלנו רוח גבית. אנחנו לא אפיזודה חולפת אלא כאן כדי להישאר".
