בני נוער מתנועת הצופים ברעננה מארגנים הפגנת מחאה כנגד אלימות כלפי נשים ובדגש על אלימות מינית. ההפגנה תתקיים ביום חמישי ה-10.9 בשעה 18:00 בשני מוקדים, בצומת רעננה מרכז ועל גשר 531 בשדרות ירושלים. ההחלטה להפגין התקבלה עוד קודם לכן אך התחזקה נוכח האירועים בתיכון כצנלסון בכפר סבא.
בפוסט ובפרסומים נכתב: "רעננה לא שותקת", "מי הבאה בתור?", "זאת יכולה להיות הבת שלך/ החניכה שלך/התלמידה שלך", "די לאלימות נגד נשים".
הפגנה שהייתה השבוע מחוץ לתיכון כצנלסון
"לאחרונה אנחנו שומעים על עוד ועוד מקרי אלימות נגד נשים, זה התחיל הרבה לפני האונס באילת ורק בתקופת הקורונה שמענו על מקרי רצח רבים של גברים כנגד נשים", אומרת גילי ארבל, תלמידת כיתה י"ב בתיכון אביב וחברת שבט נבו של הצופים. "לצערי זה הפך לנורמה. לא מעבירים תקציבים, העונשים מביכים וקלים מדי על פגיעות רציניות וחייבים לעצור את זה ולנסות להוביל שינוי. אני מדריכה בתנועת הצופים ולימדו אותי להילחם על הדברים שחשובים לי ומה שנכון וערכי, וזה אחד הדברים שיותר חשובים לי. אנשים צריכים להבין שמחר זו יכולה להיות אחותך או החברה שלך".
ההחלטה לצאת להפגין התחזקה בימים אלה, לאחר שמספר נערים משכבת י"ב, מתיכון כצנלסון בכפר סבא הסמוכה, התכוונו לתלות שלטים בעלי תוכן מיני ופוגעני עם פתיחת שנת הלימודים בשבוע שעבר. על השלטים נכתב: "איה נאפה -12, אילת-30, בני י"ב – 100", רמז לחשד לאונס שאירע בשנה שעברה באי איה נאפה ביוון ולאונס שאירע הקיץ במלון באילת. כמו כן נכתב באחד השלטים: "שתיקה = הסכמה". המקרה פורסם על ידי העיתונאית הדס שטייף בגלי צה"ל. מקרה נוסף שפרסמה בפייסבוק הפעילה החברתית נועה אזוקי, היה בתיכון רבין בעיר, שם רוססה על אחד מקירות תיכון רבין כתובת גרפיטי עם הכיתוב "אין יודניקית שלא נותנת, אין י"בניק שלא מקבל". במקרה הזה לא נמצא מי ריסס וזה נמחק לפני פתיחת שנת הלימודים.
"כששמענו על הפרסומים בכפר סבא, הבנו שזה יכול להתרחש בכל עיר, בכל בית ספר וגם אצל "בני טובים", מסבירה ארבל, "אני ראיתי התכתבויות של ילדים מהשכבה שלהם, שהם מגינים עליהם ואומרים שהם חברים ולא מבינים למה נותנים לדבר עליהם בצורה כזו. וזה בדיוק זה, אנשים לא רואים את זה כשזה קרוב אליהם, רק כשזה רחוק מהם. אם זה למשל זה היה קורה ברעננה ולא בכפר סבא, הם היו מסתכלים עלינו ועושים נו, נו נו ויכול להיות שאנחנו היינו מגינים על החברים שלנו. צריך להבין שגם כשזה לא נוגע לי זה לא בסדר, צריך לראות את הראיה המרחבית יותר. אלימות נגד נשים הפכה להומור שחור. אנשים מקבלים את זה וצוחקים מזה ואומרים שהם לא באמת התכוונו לזה, אבל זה נכנס לאנשים לראש וזה הופך מהומור למציאות וזה כבר לא מצחיק".
מה הייתם רוצים לשנות?
" אני חושבת שצריך להכניס יותר מערכי שיעור במערכת החינוך, לתת יותר מקום בתקשורת. במקום להאשים את הנפגעת או הנפגע, אלא להאשים את הפוגעים. לא לתת מקום לשיח אלים ברשתות החברתיות, לא לעשות לייקים לפוסטים על אלימות נגד נשים, זו לא בדיחה".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
