האירוע ששינה לחלוטין את חייו של אורן בליצבלאו, היה לפני כ-17 שנה. ב-18.1.2005 פוצץ עצמו מחבל מתאבד בזמן שנבדק בידי אנשי שב"כ וצה"ל סמוך למוצב בצומת גוש קטיף. באירוע נהרג איש השב"כ עודד שרון ונפצעו אנשי שב"כ וצה"ל. קצין צה"ל, אורן בליצבלאו, נפצע אנושות. שמונה חודשים אחרי הפציעה האנושה, כשהוא עדיין עם תחבושות לחץ, חזר בליצבלאו לצבא לעוד עשר שנים. מאז הוא הפך גם לספורטאי מצטיין שקוטף הישגים ספורטיביים ומדליות, נבחר לגיבור ישראל ולא מפסיק לרגע להרצות ולהעביר את הסיפור שלו הלאה. בימים אלה, הוא החל בסדרת סדנאות. הוא מסביר שכל משבר הוא הזדמנות לצמיחה וכל אדם יכול להגיע להישגים למרות המגבלות שלו.
בליצבלאו בן ה-46 נולד בנהריה ומשנת 2001 הוא תושב הרצליה. הוא נשוי לניצן ואבא לשתי בנות. בשנת 1994 התגייס לצבא ושירת כלוחם בפלוגת ההנדסה של חטיבת הצנחנים. לאחר מכן שירת כקצין המודיעין של החטיבה הדרומית בעזה ובשנת 2004 מונה לקצין המודיעין של חטיבה 188, חטיבת "ברק". "שירתתי בצבא 20 שנה, עשר שנים כאדם רואה ועשר שנים כאדם עיוור", אומר אורן.
מה אתה זוכר מרגע הפציעה?
"זו היתה פעילות משותפת לצה"ל ולשב"כ וכתוצאה מהפיצוץ נהרג איש השב"כ עוד שרון ואני נפצעתי אנושות. סבלתי מפגיעות הדף וכוויות ואחרי תשעה חודשים חזרתי לשרת שירות מלא. אני זוכר את הכל. את ניסיון המעצר, את הפיצוץ מחריש האוזניים שלא שומעים כלום ואת הירי. את ההתעוררות בטיפול נמרץ. אני זוכר הכל. לפוסט טראומה יש חוקים משלה, היא יודעת להיות שקטה והיא יודעת להתעורר, היא לעולם לא תעלם, אבל לומדים לחיות עם זה. לומדים להרים לאט לאט את הראש, נשענים על החוזקות שהיו בי ופעמו בי לפני הפציעה ובראש ובראשונה שואבים את הכוח מהמשפחה ומניצן, לה הייתי נשוי בתקופת הפציעה 15 חודשים. וכמובן יש את הצבא, שהיה ועדיין בית תומך חם ותומך ואגף השיקום שביחד הצלחנו למצוא לי תפקיד רלוונטי עם ההתאמות הנדרשות".
אורן בליצבלאו בהרצאה
בצבא אתה נחשב לפורץ דרך.
"כן, פרצתי דרך לעיוורים אחרים שביקשו לשרת בצבא. אחרי שאני נפצעתי הצבא ידע לגלות גמישות, התאמות וראש פתוח, למרות חבלי הלידה שעברתי".
היה ברור לך שתחזור לשירות?
"כן. עוד בטיפול נמרץ, אמרתי לאשתי ניצן שתיתן לי כמה חודשיים ואני אחזור לשירות צבאי. נפצעתי מאוד קשה, אבל חשבתי בהתחלה שזה רק העיניים ומסתבר שנפצעתי גם בבטן מפגיעות ההדף. אז לא חזרתי כעבור חודשיים, אלא כעבור תשעה חודשים".
ואיך הרגשת כשגילית שאתה לא רואה?
"היום זו עלטה מוחלטת, אבל היו שנים שבעין אחת היתה לי רגישות לאור. בהתחלה עוד הייתה לי תקווה שאני אחזור לראות, אתה לא מבין את עומק האובדן. עין ימין הלכה לחלוטין ובעין שמאל עוד היה סיכוי ובסיכוי הזה אתה נאחז. ברבות השנים זה יוצר איזושהי תקווה, שבאיזשהו מקום זה פחות טוב, כי אתה לא פה ולא שם. כעבור חמש שנים החלטתי לשחרר, כי כמה אפשר עוד ניתוח ועוד ניתוח. שיקום אמיתי זה שאתה חי לצד הפציעה ולא חי את הפציעה. צריך לדעת לשחרר, לא להרים ידיים, אבל לשחרר".
לאחרונה היתה כתבה על כך שקרניות שהוכנו מעור חזיר הושתלו בעיניהם של עיוורים – ששבו לראות.
"בוודאי שהייתי רוצה גם, אבל יש הבדל בין מה שהייתי רוצה לבין להיות מציאותי. יש כתבות על אנשים שחזרו לראות אחרי שהושתל להם עור חזיר, אבל חשוב להבין שזה לא מתאים לכל אחד. עין זה דבר מאוד מורכב וזה לא מתאים לעין שקיבלה פציעת הדף מורכבת והכל נקרע בפנים כולל העצב והרשתית, זה משהו שלא ניתן להחזיר".
רוצים להישאר מעודכנים?
אחרי הפציעה הלא פשוטה, כשהצלקות נסגרו והכוויות פחות כאבו, החליט אורן, שמאז ומתמיד היה ספורטאי וכבר בגיל שש התאמן בשחייה בקבוצת הפועל נהריה והשתתף בתחרויות רבות, לחזור לספורט. "התחלתי לרכב על אופניים כי לא יכולתי להיכנס למים בגלל הכוויות. כשחליפת הלחץ יורדת אפשר גם לרוץ", הוא מספר. באחת הפעמים במסגרת מסע אופנים שארגן עם חברת ילדות קרנית גולדווסר שההכנסות הוקדשו לעומתת אתגרים להקמת מרכז ספורט לילדים מוגבלים בצפון, נחשף לראשונה בבית הלוחם לטריאתלון לעיוורים. "בהתחלה זה היה בקטנה ולאט לאט זה קרם עור וגידים. התחלתי ביעדים קטנים וריאליים, אין קיצורי דרך ומשם התקדמתי", הוא מסביר ומספר על טריאתלון העיוורים: "זה שונה כמעט בהכל מתחרות רגילה. אתה עושה את זה עם מלווה. שוחה עם אותו מלווה ושם את חייך בידיו. אתה שוחה בים בלי לראות, סומך על שיקול הדעת שלו ויש פה אמון ואחריות הדדית, המון פתיחות מחשבתית ומצבי לחץ, אובדן שליטה ופחדים והכל מתכנס לתוך התחרות ולכן חשובה הסינרגיה בינך לבין המלווה".
כמה שנים לאחר התחרות הראשונה התחילו גם להגיע התארים והפרסים. בשנת 2012 זכה במקום השביעי באליפות העולם בקטיגוריות עיוורים, ביוני 2013 זכה באליפות אירופה במדליית כסף וכך אסף עוד ועוד תארים. השיא היה בשנת 2018, אז זכה במקום הראשון בתחרות איש ברזל וקבע שיא עולם חדש לעיוורים שעמד על 10:51.11 שעות.
את ההצלחות והשיקום הפך בליצבלאו להרצאות, ובימים אלה החל להעביר סדנאות למנהלים זוטרים. "אני לוקח את הטריאתלון ומפרק אותו מהסוף להתחלה. אני חושף את המנהלים לכלים, איך אפשר לנהל אותם בעולם הניהול, אחריות, הקשבה, האצלת סמכויות, אובדן שליטה והתמודדות עם פחדים. יש פה סיפור של נחישות לא כקלישאה, אלא כדרך חיים. אני לא מאמין בקיצורי דרך ובקסמים ומאמין שאפשר להגיע לפסגות גבוהות דרך עבודה קשה. אני מסביר לאנשים איך אפשר למצוא את זה ביום יום ולא צריך לקבל מחבל בפרצוף בשביל להתבונן בסיפור שלכם. זה מתאים גם למי שאיבד אצבע, התגרש, עבר תאונת דרכים או אובדן של בן משפחה קרוב, כל אחד והשק שלו".
לצד זה, ביום העצמאות תשע"ה (2015) קיבל מהרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט את עיטור גיבור ישראל. "זה מאוד החמיא לי שגדי בחר בי. אני מאוד מעריך אותו כרמטכ"ל, אבל לפני זה כאיש ישר, אמיתי חם ותומך. זה מאוד הפתיע אותי וחימם את ליבי ומאז אני בקשר איתו מידי פעם".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
